דודו קוכמן
שמח לפתוח את השולחן העגול ה-9, שהינו שיח אקדמיה-ממסד-התיישבות, בסוגיות שמעסיקות את המרחב הכפרי. מדובר בפורום מצומצם של עד 40-45 משתתפים, מתוך כוונה לשמור על אינטימיות השיח. השולחן נודד בכל מפגש לאקדמיה אחרת והשולחן העשירי יתקיים באוניברסיטת חיפה ויתמקד בסוגיות קהילתיות בכפר המשתנה.
ברצוני להודות לחברי פרופ' רחל אלתרמן ופרופ' מיכאל סופר, שותפי ליוזמה של קיום השולחן העגול, ואני מודה מראש לכל הדוברים.
רחל אלתרמן
מבקשת להמחיש באמצעות דוגמא מתחום התכנון, המייצג את היחס הכמעט עוין ולא מידתי להתיישבות שהשתרשה בשנים האחרונות בקרב מוסדות התכנון. מדובר בבקשה של חברת דיור מוגן "אחוזת פולג" בקיבוץ תל יצחק, לתוספת של כ 11 יחידות לפרויקט הקיים. מבחינה תכנונית, בוועדה המחוזית קיבלו את ההצעה. אולם הייעוץ המשפטי סבר, שיש להתייחס ליחידות הדיור לקשישים כחלק מהמכסה של מספר יחידות הדיור לפי תמ"א 35. כך קבע הייעוץ המשפטי למרות שהוסבר, שדיור לקשישים אינו הינו במתחם נפרד וקומפקטי, אינו מעמיס כמעט כלל על שירותי הציבור בקיבוץ, ו"טביעת כף הרגל" הסביבתית שלו צנועה. הפרויקט הוקם כמו כל פרויקט עסקי אחר המאושר על אדמות קיבוץ. מאחר שהקיבוץ כבר היה בשיא יחידות הדיור המותרות, המשמעות הייתה פגיעה והתנגשות עם כושר הצמיחה הטבעית בקיבוץ.
פרופ' אלתרמן סבורה שייתכן, שלו ישראל הייתה ממוקמת ביבשת אירופה והנושא היה עולה בבית הדין לזכויות האדם של אירופה (בשטרסבורג), ייתכן שהיו זוכים בעתירה משום שהמדינה שינתה את הכללים בבת אחת, ובאופן לא מידתי.
אלתרמן סיפרה על מחקר החדש שיזמה וחלקו נערך בשיתוף עם פרופ' מיכל פלגי אוניברסיטת חיפה. המחקר יעסוק בנושא זכויות החקלאים וכל סוגי הרגולציה שחלים במדינות מפותחות. מדובר במחקר משווה שיבדוק מדינות נבחרות ב oecd . בנוסף, המחקר יכלול סקר עמדות אודות הזכויות במקרקעין של משקי בית בקיבוצים ובמושבים.
קרו בישראל שינויים שאינם הוגנים ואינם מועילים, לא למגזר הכפרי ולא למדינה כולה. כמי שאין לה כל זיקה אישית למגזר הכפרי (ללא קרובי משפחה או מקרקעין במגזר זה), היחס הלא הוגן מפריע לה.
זה לא אומר שאין צורך ברגולציה, אך להגיע לקיצוניות זה לא ראוי. המטוטלת הלכה בצורה קיצונית כנגד המרחב הכפרי וזה בא לידי ביטוי גם בבג"ץ הקרקעות וגם במוסדות התכנון. יש צורך ברגולציה ובהגנה על החקלאים. בעולם המפותח יש צורך להגן על החקלאות ועל החקלאים , דבר שיבטיח המשכיות. במדינות ה-oecd צריך לשכנע את מרבית החקלאים במדינות אלו להישאר בחקלאות ובמרחב הכפרי. היחס העוין בישראל נובע מדעת קהל שלילית שנוגעת רק ל כ-20 קיבוצי נדל"ן, אך הקהל לא יודע להבחין. רוב ההתיישבות נמצאת בפריפריה אך בגלל "סרן קינאתי" היו מוכנים נציגי הקשת המזרחית להקריב את מושבי העולים תמורת משהו סימבולי של "צדק חלוקתי" לכאורה, ואף כזה שיגרום לנזק כלכלי לאחרים. המשבר בשוק הדיור נובע באופן חלקי גם מהחלטה זו, וזאת אלתרמן צפתה כבר בעת העתירה, ואף התראיינה על כך לעיתונות.
דודו קוכמן
לפני שמעביר את השרביט למגיבים, מבקש להעיר שהמרחב הכפרי המשתנה נמצא במצב הזה היום מכיוון שנציגי הרגולטורים (הפקידות) לא לומדים את המרחב הכפרי באקדמיה, לא בתחום התכנון ואף לא בתחום המשפטי. שנת 2012 הוכרזה באו"ם כשנת הקואופרציה, אז נבדק באיזו אקדמיה מלמדים ולו קורס בחירה אחד בדיני אגודות שיתופיות, ולא נמצאה ולו אחת, לא במכללות הפרטיות ולא באוניברסיטאות.
גם בנושא התכנון של המרחב הכפרי, המהווה כ-85% משטחי המדינה, אין קורסים בנושא - לא בטכניון ולא במרבית האקדמיות האחרות. בבר אילן יש קורס בזכות פרופ' מיכאל סופר, והטכניון החל תכנית ייחודית שיזמנו ל"הכשרת מתכננים במגזר הכפרי", שבימים הקרובים ייפתח המחזור החמישי שלה. חשוב שאלו שעתידים להיות נציגי הרגולטורים יכירו את המרחב הכפרי בארץ, שהינו ייחודי ושונה ממה שקורה בעולם, ושיתייחסו אליו בהתאם.
כל זמן שזה לא קורה אנו תלויים בפקידות שמקבלת החלטות עבור המרחב הכפרי מבלי להבין את משמעותן.
השולחן העגול, כאמור, מתמקד הפעם ברפורמה בתכנון המוצעת ובהשלכות שלה על ההתיישבות. שמח להזמין את ראשון הדוברים, מר ירון טוראל ממנהל התכנון.
ירון טוראל
הרפורמה עוסקת בשלושה נושאים מרכזיים: ביזור סמכויות; שיפורים נקודתיים בנושאים רבים; ורישוי, שלא נעסוק בו. היום נתמקד בנושא הביזור.
תיקון 102 הינו אחד משלושה פרקים של הרפורמה. הפרק הבא של הרפורמה יהיה תיקונים כלכליים (השבחה וכו') ופרק חדש יעסוק גם בכלים תכנונים חדשים ועל כך נעשה מחקר בימים אלה, וגם מחקר משווה. הביזור מטרתו לצמצם את הריכוזית.
ריכוזיות –היא מערכת פירמידלית. מרבית העבודה מרוכזת במועצה הארצית שבה מרוכזת עבודה רבה ואח"כ יש 6 ועדות מחוזיות שבה מרוכז תכנון רב ולבסוף ב-125 ועדות מקומיות/מרחביות, שיש להן מעט מאד סמכויות תכנוניות ולפיכך היקפי העבודה התכנונית שנעשית בהן היא מאד מוגבלת. חשוב שהפירמידה תשב כך ש-125 הועדות המקומיות/מרחביות יעסקו במרבית העבודה, והמחוזיות במדיניות מחוזית, בתוכניות מתאר מקומיות ובתשתיות – נושאים שבהם למחוז יש יתרון, והמועצה הארצית תעסוק בקביעת מדיניות.
הועדות המחוזיות דנות בהמון תכניות שלא צריכות להגיע אליהם.
82%
מהתוכניות שמגיעות לוועדות המחוזיות עוסקות בתוכניות לתוספת של עד 4 יחידות דיור, קרי 7% משוק הדיור. ומה קורה כאשר באמת רוצים להביא תוכנית גדולה למועצה הארצית , מתברר הועדה פחות פנויה בגלל שהיא עסוקה בתב"עות מפורטות שמגיעות אליה.
הדברים הללו לא עובדים וזה מביא לקשיחות רבה והיה צורך דחוף להביא לשינוי, קרי העברת סמכויות לוועדות המקומיות.
יש בעיה עם המקצועיות של הועדות המקומיות, לפחות חלקן. זו הביקורת שעולה ועל כך יש שלוש תשובות:
עם הסמכות תבוא האחריות. כי כל זמן שהאחריות היא של הועדה המחוזית , יש לכאורה ראש קטן בוועדה המקומית. היום קורה פעמים רבות שהועדה המחוזית הופכת החלטות של הועדה המקומית ולכן אין מוטיבציה לוועדה המקומית להעמיק.
אותו ראש מועצה, ראש עיר, מנהיג ישוב ידע שההחלטה היא שלו וגם הציבור ידע. זה יהיה שונה ממערכת הבחירות המנומנמת נכון להיום.
ייתכן שיהיו כמה שנים קשות, אך עם השינויים תהיה מערכת הבחירות הבאה ערה כי זה יהיה סביב החלטות של ראש המועצה/עיר וכו' בנושאי התכנון.
התשובה השנייה היא בהיערכות נכונה, בעזרת משרד הפנים, לרבות הכשרה מסיבית פיתוח של אמצעים מקצועיים והקצאת משאבים כספיים.
התשובה השלישית היא בקרה הדוקה על פעילות הוועדות המקומיות. לתיקון 102 הכניסו הרבה מנגנוני בקרה ויתכן שזה נכון.
לא כל ועדה תקבל סמכויות, היא צריכה להוכיח מקצועיות ותקבל עזרה למטרה זו. הכוונה להעביר סמכויות לוועדות המקומיות שיעמדו בדרישות.
הוועדות המחוזיות שיטחו את הייחודיות של הועדות המקומיות, כיוון שגוף אחד קיבל את כל ההחלטות התכנוניות בעיר ובכפר, במזרח ובמערב, בישובים קטנים וגדולים. העברת סמכויות תביא לחידוד השוני בין מועצה אזורית, מועצה מקומית וכו'.
כאן מגיעה הבעיה הגדולה: חידוד השוני יחדד גם את ניגודי האינטרסים והעוינות בין העיר והכפר.
תיקון 102 שהוגש לממשלה הוא לא אותו תיקון שהוגש לכנסת וכמעט כל השינויים הם על רקע העימות בין העיר לכפר. כאשר העיר והכפר רבים על חלוקת העושר. נציגי העיר טוענים כי ליישובים הכפריים יש יתרון בלתי הוגן, כיוון שהם שולטים על הקרקעות הפנויות. זה מתבטא בפיתוח אזורי תעסוקה, שכונות הרחבה של צמודי קרקע ולמעבר של אזרחים המחפשים שיפור ושדרוג איכות החיים. העימות סביב העניין הזה בא לידי ביטוי בהצעת הרפורמה, קרי הגבלת הועדות המקומיות במרחב הכפרי, וזאת בנוסף לתמ"א 35 שמגבילה את ועדה לתכנון במרחב הכפרי בנושא הדיור. הרפורמה גם מגבילה את המרחב הכפרי ביצירת מקורות תעסוקה. חשוב לזכור שיש עוד הבדל בין העיר לכפר, המתבטא בגודל המגרשים- וזה מקבל ביטוי כאשר רוצים לתת לוועדות מקומיות זכות לאפשר תוספת של זכויות בניה כאחוזים משטח המגרש. לכן מלכתחילה נקבע בשינוי לחוק שהתוספת בסמכות וועדה מקומית תוגבל בכפר ל-7% ובעיר ל-15% אך זה נעלם מהצעת החוק בכלל.
מערכת היחסים החשדנית בין העיר לכפר מקבל את ביטויה בחקיקה והיא תקבל ביטוי יותר קיצוני בשנים הבאות.
רחל אלתרמן
מבקשת להעיר כי חוק התכנון והבנייה אינו עוסק בארנונה, אך יש לו השלכות על הארנונה. בשנות ה-70 היה מס רכוש שנגבה על ידי המועצות המקומיות ואז באה המדינה והציעה שהמדינה תגבה בשביל כולם ותחלק בצורה הוגנת, אך לא קרה כלום. הארנונה היא הגורם שעומד מאחורי העניין ואין לו כל קשר להצעת החוק, אך יש לו השפעה רבה.
דודו קוכמן
מבקש להזמין את עפרי דגני, מהנדסת הועדה המקומית יזרעאלים.
אדר' עפרי דגני - מהנדסת הועדה המקומית יזרעלים
למצגת הרצאתה של עפרי דגני - "הרפורמה בתכנון והשלכותיה על המרחב הכפרי"
למצגת של עו"ד מיכי דרורי - "התכנון והכפר בישראל: יחסים במשבר?"
מציינת שהבעיה המרכזית בסרבול בהליכי אישור תכניות טמונה במנגנון ולא בחקיקה.. בתיקון 43, שאושר בראשית שנות ה-90, סעיף 62 א (א) 1 איפשר לוועדות מקומיות לאשר שינויים נרחבים בתחום תכניות מאושרות, ככל שלא ישונו סך הזכויות והשטחים שנקבעו לכל יעוד קרקע.
במהלך השנים שעברו מאז, ובעקבות פרשנות משפטית מצומצמת, עוקרו מרבית האפשרויות שהיו טמונות בחוק המקורי, ולכן תכניות נקודתית כזו מסוג זה מעוכבות 3 שנים ויותר בוועדה המחוזית.
תמ"א 35 מטילה על המרחב הכפרי מגבלות פיתוח קשות תחת הרציונל של מניעת הפירבור. כתוצאה מכך, נמנע פיתוח יישובי ההתיישבות שיש להם תפקיד חשוב בחברה הישראלית גם היום.
יישובי ההתיישבות, ובעיקר הקיבוץ, עוברים אבולוציה במהלך שלושת העשורים האחרונים, אשר מחייבים התאמת התכנון באופן מהיר.
גם המועצות האזוריות נדרשות לעשות פיתוח בתחומן, לעודד הקמת מרכזי שירותים ולפעול לפיתוח תעסוקות חלופיות לתעסוקה בחקלאות, כתשובה לשינוי המבנה הישוב הכפרי.
לפיכך, אנו מצפים כי יינתנו יותר סמכויות לוועדה המקומית, במסגרת הרפורמה לחוק התכנון והבניה, לאשר את השינויים הנדרשים מבלי להידרש לוועדה המחוזית.
דוגמאות לתיקונים בחוק המוצע המאפשרים אכן יותר חופש לוועדה המקומית:
- אפשרות לטפל בתכניות איחוד וחלוקה גם של בעלים אחד, בסמכות וועדה מקומית;
- אפשרות לאשר הארכת דרכים;
דודו קוכמן
מבקש להזמין את רון שני, ראש המועצה האזורית משגב ויו"ר ועדת הכלכלה של מרכז המועצות האזוריות, כמגיב ראשון.
רון שני
אחד היתרונות של המגיב הוא שלא צריך להכין את ההרצאה.
מהו הכפר היום? זו שאלה חשובה, שהתשובה עליה צריכה להנחות את מהות היישוב הכפרי והתכנון שלו.
דברים רבים קורים במרחב הכפרי, ומידי פעם מועלות בשולחן זה סוגיות שלא תמיד יש עליהן הסכמות בתוך ההתיישבות.
לנושא הארנונה: הוצג שחלק מהמוטיבציה להתייחסות למרחב הכפרי נובע מהארנונה, שהיא הכנסה לרשויות המקומיות. כיו"ר ועדת הכלכלה של מרכז המועצות האזוריות, אני רוצה לומר שזה לא נכון.
כל רשות שלא יכולה לאזן את תקציבה בין ההכנסות להוצאות, המדינה מוסיפה לה "תקציב איזון". יש רק 54 רשויות עצמאיות, בהן ההכנסות הנורמטיביות גבוהות מההוצאות הנורמטיביות, והן לא נזקקות לתקציב איזון. כל האחרות נתמכות ע"י המדינה. בחוק ההסדרים האחרון רשויות אלו אף העבירו כספים למדינה.
תקציב האיזון מבוסס על מודל "ועדת גדיש", הבוחן את ההכנסות הנורמטיביות לעומת ההוצאות הנורמטיביות לכל רשות. במידה וההכנסות של הרשות עולות, תקציב האיזון ירד.
צריך להוציא את הדיון על הארנונה מריב שכנים.
לגבי סמכויות וביזור סמכויות- כל המדינה מתנהגת כך. המדינה שלנו מתנהלת כך סביב הייעוץ המשפטי, הביקורת וחברות הבקרה. כמעט בכל נושא היום המדינה ממנה חברות שיעשו בקרה על הרשויות. חברות הבקרה מבינות בטפסים ובירוקרטיה, וכתוצאה מכך כספים רבים זורמים אך ורק לתהליכי בקרה.
מבוזבז המון זמן וכסף על הבירוקרטיה ומבקש להתייחס לחברות חדשות שיעשו בקרה על הליך התכנון. תהיה חברת בקרה שתבדוק את התוכנית קודם וזה ייקח זמן, קרי הם יצרכו לבדוק את מהנדסי התוכנית. כל החברות הללו יעלו עוד כסף ועוד זמן. לוועדות לא מקצועיות, צריך ללמד איפה שצריך.
איריס פרנקל-כהן
זה לא לתוכניות זה לרישוי. וזה לעשות בקרת ביצוע למה שלא קיים היום.
רון שני
הכוונה לרישוי. ובכל זאת חושש.
תמ"א 35 שמגבילה את מספר המשפחות ביישוב כפרי: מצד אחד זה טוב, כי יש להבחין בין הכפר לפרבר. אחד ההבדלים הוא הקהילה במקום, ואם הקהילה מתפוררת לא יהיה כפר. האם התכנון תומך בכך?
מצד שני זה מגביל את התפתחות הכפר.
מאוד אמביוולנטי לגבי הגודל.
השפעה של התכנון בבחירות ועל בחירת ראש הרשות- גם כך התושב מייחס לראש המועצה את הכל.
מגבלת תעשיית ההיי טק בכפר: כמי שבא מתעשיית ההייטק, בארץ מרכזי ההייטק נמצאים בערים ובמיוחד במרכז. בארה"ב יש נטייה לצאת מהערים לכפר (פרבר). לכן הנושא לא רלוונטי ברמה זו של תכנון.
היכולת לפצל יחידת דיור אחת מתוך נחלה במושב או שיוך דירות בקיבוץ מסמנים את סופו של המושב והקיבוץ כפי שמכירים אותו היום. נראה נחמד ופותר בעיות בטווח המיידי, אבל שותל זרעים של פילוג לדורות הבאים. חייבים להתבונן בכך בכבד ראש.
בנושא פל"ח: כאן יש שאלה כלכלית. חקלאי היה יכול להיות משק אוטרקי, אך תעשיה לא יכולה. כיום בנחלה סטנדרטית קשה לחקלאי לקיים את עצמו. ורואים את ההתארגנויות לגידול משותף: כניסה של היתרון לגודל בחקלאות.
ההתיישבות הכפרית היא הקהילה שבפנים, וללא קשר הכרחי לשדות ולחקלאות. כבר היום רוב תושבי המרחב הכפרי לא עוסקים בחקלאות.
דרישת הרפורמה להכנת תוכנית מתאר כוללנית למועצה כתנאי למימוש הסמכויות החדשות: מהניסיון של משגב זה לא התקבל בברכה בוועדה המחוזית.
מבקש מעמיר ריטוב, ראש מועצה אזורית לב השרון, ויו"ר ועדת התכנון של מרכז המועצות האזוריות להגיב.
עמיר ריטוב
שאלה מעניינת: גודל הכפר הרצוי והאם נכון להגבילו.
בסיור שערכתי במסגרת התאומות עם האיחוד האירופאי בגרמניה למדתי שהכפר הוא כל מה שאינו עיר,
לעומת זאת בארץ ההתייחסות לכפר היא בהכוונה לחקלאות. שאלה שנשאלתי על ידי צוות המעקב של תמא 35 היא: מה עוזר תושב בהרחבה לחקלאות?
בגרמניה יש חשיבות לשימור הכפר (שם המגמה הפוכה מאצלנו ויש הגירה מהכפר לעיר) ולכן משקיעים כל שנה מיליארדי שקלים בפיתוח תשתיות הכפר.
הויכוח על גודל הכפר קיים גם בהתיישבות. ועדה שהקים הנשיא לנושא המליצה על 500 יחידות ליישוב.
ההרחבות תורמות לחוסנו החברתי-פיסי של הכפר והבעיה היא מה שקורה עם דור ההמשך בחקלאות.
הרפורמה בתכנון מפלה את המועצות האיזוריות מתוך חשש להתנהלות המועצות כשבפועל המועצות האיזוריות הן שמתנהלות באופן תקין.
פורום 15 הערים הביא לתיקון תסקיר ההצעה לחוק כך שמה שאושר בקריאה ראשונה שונה, ובעיקר האפשרות למתן אחוזי בניה בסמכות מקומית.
בפגישה עם שר הפנים הוא התחייב לטפל בהחזרת אחוזי הבניה.
יחסי מועצות אזוריות ושלטון מקומי נמצאות במגמת שיפור ונערכות ישיבות תיאום.
התקופה מאתגרת ויש הרבה נושאים על הפרק כמו: הרפורמה, תיקון תמא 35, בניה בשולי ערים, וד"לים ועוד.
דודו קוכמן
מזמין את רננה ירדני גולן, שהייתה בעברה מהנדסת של מטה יהודה ומתכננת מחוז המרכז.
רננה ירדני גולן
עוסקת בתחום האורבני, כיום בעיקר העירוני, אך חיה ונושמת את המגזר הכפרי והחקלאי. משמשת כיום יועצת למוא"ז ברנר, ומנהלת אקדמית להשתלמות ראשי מועצות ומהנדסיהם באזור השפלה והדרום.
השאלה המרכזית- למה ציפיתם? מי שעוסק בפיתוח המגזר הכפרי מודע למתרחש, אך המגזר הכפרי לא משתקף לא בתקשורת ולא בשיחת העוסקים בתחום היום. יש בעייתיות שהמדיה בישראל לא מדברת על חיי הכפר, איש לא רואה את החשיבות של שמירה ופיתוח המגזר הכפרי לטובת הריאות הירוקות של כולנו!
הדור שלי הכיר את המרחב הכפרי דרך הרגליים והיום הנוער לא מכיר את המרחב הכפרי ותפקידיו. למה ציפיתם? מה קורה עם תקשורת ויחסי ציבור.
המודעות לחשיבות של המגזר הכפרי צריכה לחזור לבמה, אחרת ימשיכו להתנגח בו, עד כלות.
נדירות הקרקע ידועה, אך דווקא המגזר הכפרי בשקיעה, בשונה מגופים שונים.
בכפר צריך להיות במרכז העניין בתכנון בישראל, ותקפידו בעיקר לשמור את המרחב הירוק. המדינה כבר מתוכננת והמחוזות מתוכננים. הנחלים מתוכננים, העצים נשמרים ומבנים לשימור קיימים. יערות ושמורות טבע הוסדרו. אם הכל מוסדר, למה דואגים מהכפר? יש לנו סה"כ קווים כחולים של בועות הישובים ואפילו שם לא נותנים את הגמישות. בחוץ חושבים שכל המתיישבים הם נדל"ניסטים ויש דיס אינפורמציה.
אין ספק שהמצב לא ישתנה כל כך מהר ודפוסי החשיבה במוסדות השונים לא פתוחים למרחב הכפרי.
יש כאן בעיה של חוסר אמון משווע והפקיד יודע שקודם כל צריך לשמור ירוק ולא חושב על המשפחה הגרעינית בכפר. בינתיים אין הישג של תוספת של 500 מ"ר לבנייה. ההתיישבות צריכה להיות הסמן הירוק אבל לא רק.
בתיקון 102, תמ"א 35 אולי זה טעות ללכת בפינצטה על גבעת ברנר ודומיהם, וצריך להילחם על גמישות תכנונית בתוך הבועה הצהובה של הכפר. מה יקרה אם יאפשרו יותר יח"ד בשטח המושב, מבלי להגדיל את תחום הישוב הכפרי? ההיפך! רק יעזור להגדלת מכסת יח"ד השנתי בישראל, ולו גם במעט, מבלי לזחול לתוך השטחים הפתוחים! הבעיה טמונה בהגדרה מצרה מאד של תחום האחריות התכנונית שמאד מוגבל וקשוח במועצה אזורית/ ועדה מקומית כפרית. חוסר גמישות הנובע מחוסר אימון.
לעניין תעסוקה, מסכימה עם עניין תעסוקה ואזורי תעסוקה משותפים ראויים ולא רק מקומיים.
מקבלת את התפיסה שמה שלא עיר הוא כפר. החקלאות משתנה עם פחות חקלאים ויותר חקלאות.
לכפר יש ערכים חשובים מעבר לחקלאות. המציאות משתנה גם בכפר בשל הקידמה הטכנולוגית, גם בחקלאות. הגיע הזמן להסביר את זה ברבים, ולשים על השולחן את החלופות העתידיות- תכנונית וקניינית.
הבעייתיות היא אותם פקידים שלא מכירים את המרחב הכפרי אלא דרך הירוקים. בדברים שנחשפתי אליהם, התברר שיש חוסר מידע רב, והרבה דעות קדומות הנובעות מכך.
"מכון" הליווי והבקרה מדאיגים, לא כל כך בגלל שהמטרה לא טובה, כי התושב בסוף ישלם יותר על היתר הבנייה.
דוגמא : בעיר ת"א מנהלת הרישוי מנהלת דיון עם מנהל מכון רישוי מי צריך לבדוק קודם?
בכל אותם שטחים כפריים אין שום סיבה להגביל, אלא רק להגדיר תקרת זכוכית כמו גובה בנייה, אחוזי בנייה, ולתת גמישות יתרה להחלטות לציפוף בתוך תחום מחנה המושב או הקיבוץ.
הבעיה המרכזית- לתאם גמישות כזו עם רמ"י, המתייחס לכל המגזק כחטיבה זהה אחת, ולא כך הוא.
צריך להביא להבדלה חשיבותית שתתבטא גם בהחלטות תכנוניות- בין מושבי המרכז לפריפריה.
ד"ר פנינה פלאוט
אנשים מבצעים עבירות בניה, מה שאי שפר לעשות בחו"ל, מכיוון ששם הורסים במיידי ולא מתירים לבקש היתר, גם אם השימוש מותר.
אם היו לנו מלאי תכניות מאושרות היה ניתן לפעול על פיהם, אך מערכת התכנון שלנו לא מסוגלת לייצר אז כל הזמן עסוקים בשינוי תב"ע.
הקמת ועדות ערר לא פתרה את הבעיה, בגלל בעיית תפקוד של הוועדות המקומיות.
בוועדות היום יש הרבה פוליטיקאים ומעט אנשי מקצוע. כך שהדברים מתבצעים עפ"י המלצת מהנדס הועדה והחברים האחרים לא מתעמקים בנושא.
ביזור סמכויות חשוב אך צריך שיעשה בחכמה.
פרופ' מיכאל סופר
האם הרפורמה המוצעת תקנה תשתית הולמת לכלים בהם תוכל לעמוד המועצה האזורית? האם היא מקדימה או מפגרת בשטח? האם ידוע שהכנסה מחקלאות והכנסה מחקלאי זה לא אותו דבר? האם ידוע שאישה מתחתנת עם חקלאי ולא אם החקלאות? האם הרפורמה ערה לכך שלא דין רשפון כדין דלתון?
מיכל חייקין- מנהלת את תוכנית צוערים לשלטון המקומי, המשותפת לשלטון המקומי ולעתידים. יש לה תכניות במקומות שונים בארץ להשמת הבוגרים. התוכנית כולל גם הכשרה בנושא תכנון ערים, כולל יום בשבוע של השתלבות מעשית בוועדות השונות. הדבר הכי משמעותי בתוכנית הוא שהיא מתחברת עם הרפורמה אל נושא הביזור, שבו חסרים הרבה מאוד משרות בוועדות המקומיות.
חלק מההכשרה של הצוערים היא גם להכיר להם בצורה בהירה את המרחב הכפרי. במוקדי קבלת החלטות אין כמעט מקבלי החלטות מהמרחב הכפרי.
אברי לבני - משרד השיכון
המלחמות הם לא מול העיר והכפר אלא במקומות אחרים. יש בעיה של הישרדות ישובים באזור הכפרי בפריפריה ומאבק על הקרקע. חלק ממדיניות הממשלה היא לעזור להתיישבות הכפרית לכן כל שינוי וכל רפורמה זה כמובן לטובה.
לו הממשלה הייתה דואגת להשביח את השירות הציבורי היה ניתן ליתר חלק מהבקרות.
תכנון נכון הוא כוללני, קרי לכלול את כל הגורמים באותו תא שטח וכל דבר אחר הוא לקוי. ועדות צריכות לכלול את כל בעלי האינטרסים.
מדינת ישראל צריכה לראות את הדברים בראיה לאומית כוללת.
אשמח שהאקדמיה תיקח יוזמה ותסייע למוסדות התכנון לעשות עבודה יותר יעילה ויותר מדויקת. מבקש יותר הוצאה בחלק של התוצאה ונדרשים עזרים לשיפור התוצאות.
אדריכל דני קידר- א.ב. תכנון
מברך את ירון טוראל על המאמץ לשינוי.
תיקון 43 שהיה מצוין, סורס.
מבקש שבמסגרת הרפורמה יושם דגש על הנושאים החשובים במרחב הכפרי. חשוב להנחות את הועדות המקומיות במסגרת מנהל התכנון כדי שהדברים יהיו ברורים. זה יקטין את הצורך בפרשנות. חשוב להבחין בין מרכז לפריפרייה בכל התחומים כמו רשות מקרקעי ישראל, תמ"א 35 וכו'. בעיקר לגבי פריפריה עמוקה כולל הסמכה.
רבקה
הדבר החיובי ברפורמה הוא התכניות הכוללניות האזוריות. זה אומר שצריך תקציב .המרחב הכפרי נדחק בגלל שלא היה בפוקוס.
ארכיטקט אילן אייזן
אחרי 12 שנים סיימתי את התוכנית של בצת. ולימן שהתחיל גם אז נמצא בהתנגדויות. החוק כל כך מסורבל שקשה מאוד לעבוד איתו.
צריך רפורמה, צריך שינוי, צריך לחזק את הועדות המקומיות ויש ביקורת רבה על תמ"א 35. על פי תמ"א 35 אסור לחבר בין העיר לכפר, דבר שאינו נכון.
תוכנית למרחב כפרי צריכה לכלול גם את הקהילות ולא רק את השטח הירוק. קשה היום לדבר עם מערכת התכנון, המערכת עוינת וקשה מאוד לקדם עימם תכניות.
כל רפורמה תבורך, אך גם מנהל התכנון צריך להתעשת וכולם צריכים להשתנות.
איריס פרנקל כהן
נושא השולחן העגול הוא תכנון ובנייה, אך השאלה העיקרית היא מהו המרחב הכפרי. לא בטוח שכולם חושבים אותו דבר.
המרחב הכפרי השתנה יש יותר תושבניקים ממושבניקים. לאן המרחב הולך?
מדובר בשאלות מקדמיות ויתכן שהקצאת הקרקע צריכה להשתנות. אנשי המרחב הכפרי לסוגיהן צריכים לשבת יחד ולברר מהו המרחב הכפרי.
דרורה נחום- מחוז העמקים
קוראת למנהל התכנון ליזום הכשרות מקצועיות לפקידות ולנציגי ציבור.זה חשוב ויתרום לקידום החלטות.
בתפקידי שומרת על אופי המרחב הכפרי, ועושה זאת בסיוע חברת הבקרה. לא פעם יש תכניות שפוגעות במרחב הכפרי, כמו כביש במקום פסטורלי, ומצד שני יש מלחמה על מה שעושות הוד"לים שפוגעות במשקים.
ירון טוראל
תגובות:
למיכאל: עושים מערך הכשרה ענק ויהיה צוות למהנדסי ערים, צוות לרישוי וכו'.
ביזור הוא בדיוק מה שמצופה - במקום ועדה מחוזית תשב ועדה מקומית שיודעת מה כואב לחקלאי ותדע לתת לו תשובה.
תיקון 102 נועד לתפור את הבעיה הזו.
היום מנסים לפתח את המודל שיתקן את המצב שבו חסרות תכניות לישובים במועצות האזוריות, קרי כל שטח המחנה יהיה בסמכות הועדה המקומית והשטחים הירוקים יהיו בהשגחת מנהל התכנון.
רון שני
לטעמנו, הקו הכחול הוא המנחה. אם מדובר רק על שטח המחנה זה שונה.
רננה ירדני גולן
חשוב מאד לעסוק בשטח שבין המרחב הכפרי בפריפריה לבין המרכז ולעשות את ההבחנה ביניהם. חשוב גם לעסוק בעניין מנהל מקרקעי ישראל
פרופ' רחל אלתרמן
איריס אמרה משהו שאסור להשאיר פתוח: תכנון הוא להרבה מאוד קבוצות גם בעיר וגם בכפר. מותר למגזר הכפרי, שבו יש מגוון של אוכלוסיות, להשמיע הרבה קולות. תפקיד הרגולטור הוא לנווט או להחיל את הדעות הללו.
לרננה: התנועות הסביבתיות ניכסו לעצמם את המרחב הכפרי והם באים לשנות את התכנון. הם משנים את אושיות התרבות הישראלית, דבר שמביא לקונפליקט. זה בא בשל היחלשותו של המרחב הכפרי.
רשם: דודו קוכמן
