מנחה: עו"ד דוד קוכמן
שמח לפתוח את מושב השולחן העגול הרביעי שעוסק בנושא חשוב למרחב הכפרי, חשוב למדינה ולאזרחיה. הדיון בשולחן העגול, הינו דיון אינטימי, של מוזמנים קבועים בקבוצה של 30-40 משתתפים, במטרה לעורר גם דיון ומשוב לדברים שיוצגו על ידי דוברים שיוזמנו לפי נושא.
השולחן העגול נוסד בשל צורך שהתעורר לשיח משותף בין האקדמיה, הממסד שעוסק במרחב ההתיישבותי ונציגי ההתיישבות, מתוך מחשבה ששיח זה יביא לשיתוף פעולה, חשיבה עדכנית על המתרחש בארץ ובעולם ובאמצעות שיח יוצפו סוגיות הראויות להתייחסות, והדבר אף יעודד מחקר. השולחן העגול, הינו שולחן נודד והשאיפה לעורר את הממסד האקדמי להיות שותף לשיח של המרחב הכפרי התופס למעלה מ-85% משטחי המדינה.
המרחב הכפרי, מרחב חשוב, אך המחקר בתחום זה הינו מזערי, ביחס לשטח שהוא תופס ובעיקר ביחס לחשיבותו, למדינה ולדורות הבאים.
נושאי הדיון בשולחן העגול פתוחים והמשתתפים מוזמנים להציע נושאים ורעיונות למפגשים הבאים. חוקרים מוזמנים להציע רעיונות למחקרים, שכן מתברר כי מועטים המחקרים העוסקים במרחב הכפרי המשתנה. אין כמעט מחקר השוואתי וכל תהליכי השינוי הגדולים שאנו חשים אינם באים לידי בחינה ובדיקה מקצועית, שאם תהיה תוכל לשמש כלי להובלה ובקרה. ב"קול קורא" החדש של המדען הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ניתן בקריטריונים מקום למחקר בתחום הכפר המשתנה.
(בתחום של כלכלה, שיווק ופיתוח הכפר, עמ' 21)
מבקש להודות לחברי, פרופ' מיכאל סופר שסייע כמו תמיד גם בארגון המפגש הנוכחי ולחברתי פרופ' רחל אלתרמן, ששותפה לרעיון, ואשר נבצר ממנה להגיע למפגש הנוכחי. מבקש להודות לכל הדוברים והמגיבים.
דוברים:
פרופ' עירית-עמית כהן- מכלולי מורשת של ההתיישבות השיתופית ויחסם לשטחים פתוחים
מבקשת להציג מחקר שנעשה בסיוע המשרד להגנת הסביבה. המחקר נעשה בשיתוף עם איתמר בן דוד מהחברה להגנת הטבע, ומתייחס לחשיבה מכלולית ולא לפרטים.
מדובר לא רק בנוף, אלא גם בתכסית. יש מאפיינים שדנים בפרדיגמה חדשה וזו אחת ממאפייני התופעה. מדובר על נוף טבעי הכולל גם מורשת תרבות. יש חשיבה עדכנית בשנים האחרונות שמוטמעת בתמ"א 31 ובתמ"א 35 שרואה את השטחים החקלאים כחלק מהשטחים הפתוחים.
המחקר שמוצג למשתתפים התרכז באזור עמק חפר ולב השרון. בסיס המחקר עוסק במורשת תרבות ונוף תרבות. "תרבות ונוף הם שני מרכיבים אינטראקטיביים המשפעים זה על זה. יש הכרה שנוף תרבות ומורשת הולכים יחד. "מורשת טבעית ומורשת תרבותית". האדם הוא שמעצב את הנוף ולא הנוף הוא שמעצב את האדם. התוצאה- ריבוי תפקידים שמיוחסים לשטחים הפתוחים ולא ניתן לשמר את הכל ולכן יש לקבוע סדרי עדיפויות, כי צריך גם פיתוח ולא רק שימור.
היו תוכניות מתאר ארציות שעסקו בשימור ובהם:
תמ"א 9 - תוכנית מתאר ארצית לאתרי התיישבות
תמ"א 8 - גנים לאומיים ושמורות טבע
תמ"א 21 - אתרי מלחמת העצמאות
תמ"א 29 - תוכנית לאתרי הנצחה למחוז ירושלים וחיפה
תמ"א 31 - תוכנית מתאר ארצית לבניה פיתוח ולקליטת עליה
תמ"א 35 - תמ"א משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור
מר איתמר בן-דוד, החברה להגנת הטבע - "אתגרים בשמירת הטבע והנוף בפיתוח החקלאות והכפר בישראל"
איתמר מציג את דו"ח האיומים שפורסם גם באתר האיחוד החקלאי. הדו"ח סוקר איומים שהיו ואינם, איומים חדשים, ואיומים מתמשכים לפי אזורים. מציין שבשני האחרונות חוברים לחברה להגנת הטבע פעילים מקומיים הרואים ברעיונות המוצעים, פגעים שיש לפעול למניעתם. מדובר על שיתוף פעולה פורה בין אנשי מקצוע לפעילים חברתיים המכירים את המערכת המקומית, דבר שתורם מאוד למאבק. בנוסף לדו"ח האיומים, יש איומים כלליים כמו הרפורמה בתכנון ובניה המוצעת, הול"לים, בניה ביוזמת הממשלה ללא היתרים ועוד.
להלן המצגת של מר בן דוד - "האתגרים מאחורי האיומים..."
להלן קישור לדו"ח האיומים
פרופ' אבי פרבלוצקי, מכון וולקני-"חקלאות, סביבה וטבע-מאין באנו ולאין (אולי) אנו הולכים"?
חוקר במנהל המחקר וברקע עיסוקים גם בחברה להגנת הטבע וגם ברשות הטבע והגנים הלאומיים.
הקונפליקט על חלוקת הארץ נגמר לפני כעשר שנים. מדובר על קונפליקט על ייעודם של השטחים כשטחים פתוחים. לקק"ל אין כמעט יותר שטחים לנטיעת יערות ועיקר התהליך של איתור והכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים הולך ומסתיים בעשור האחרון. כ-20% משטחי המדינה מיועדים לצורכי שימור וזה בהחלט אחוז גבוה, מול 9.5% שמוקצה לבינוי. גם הפוליטיקה של התכנון השתנתה. ב-50 השנים הראשונות סולם הערכים היה ברור. היום יש ניסיון נואש של החקלאים להגדיל נחלות והגורמים הירוקים פועלים למניעה.. קיימים עדיין ויכוחים על "פירורים" של שטחים שיעודם לא נקבע. האתגר הרציני של הגופים מנהלי השטחים הירוקים הוא לנהל טוב יותר מקצועית את השטחים שברשותם. ראו למשל, תורת ניהול היער של קק"ל, גוף הקיים כבר 100 שנים רק עכשיו יוצאת לאור.
רואה את אחד האתגרים החשובים במרחב הכפרי בעיסוק בסביבה פנימה –היושבים בתוכה על פי רוב הם החקלאים והקשר בין מקום מגורים וסביבתו הקרובה היא חסרה ביחס למשהו שצריך להיעשות. איכות החיים והנוף בישובים אינם מטופלים במרבית הישובים הכפריים ברצינות הנדרשת
אנשי שימור הטבע עשו הרבה מאוד שנים הפרדה בין "טבע" שצריך לשמור ובין חקלאות שהיא כביכול לא בעסק. אבל לטבע אין גבולות. והוא עושה שימוש רב בשטחי החקלאות. גם ההרגשה של חקלאים רבים שהטבע הוא "של רט"ג או החברה להגנת הטבע" היא מוטעית, הוא גם של התושבים במרחב הכפרי ולמענם יש לשמור עליו.
מה שמונע פתרון מהיר וקל של הרבה חיכוכים הוא הדברות אמיתית בניסיון למצוא פתרון במקום להאבק על כיפוף ידו של הצד השני.
כשכלובי הדגים במפרץ אילת כדוגמא הוצאו משם, זה מכיוון שרק קיצוניים מצד אחד דיברו ולא נשמע קולם של צדדים אחרים, בעוד כלובי הדגים הגיעו לשם בחסות ובסיוע המדינה ומוסדותיה. מצד שני ההפסד במאבק נבע מהעובדה שמנהיגי "כלובי הדגים" לא היו מוכנים להגיע לפשרה. חשוב להבין שתפיסת העולם הציבורית כיום היא לא מדובר רק בגידול מזון, אלא גם צריך לחשוב על תפיסה סביבתית שיש לה ערכים.
כך היה גם עם הזאבים בגולן ובמקרה זו כמו אחרים לעיתים יש קונפליקט וצריך לחיות איתו.
חשוב שיהיו קבוצות חברתיות במרחב הכפרי, קבוצות שאיתמר דיבר עליהן, והם יעסקו בשיפור איכות החיים במקום וגם בפתרון קונפליקטים אמיתיים טבע-חקלאות בדרכי פשרה וגישור.
דוגמא לא טובה מהעשייה החקלאית היא הטיפול הכושל בקרקע החקלאית שנעלמת, במקומות מסוימים (רמת מנשה, עמק יזרעאל) בסחף, ומדובר בהתנהלות סביבתית פושעת, כי מופעלים כלים לא נכונים וזה גם נעשה ע"י גורמים שלא מבינים בעניין. כאשר אין מחשבה לטווח ארוך, זו התוצאה. גם בשרון יש בעיה של ניקוז וגם זה מחייב חשיבה ויצירתיות.
ד"ר מרדכי כהן (קדמון)-המלצות כנס בינ"ל של קבוצת מומחים בתחום החקלאות הירוקה (ריו+20)
לפני מס' חודשים נערך בישראל כנס בין לאומי, ביוזמה של משרד החוץ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובחסות האו"ם ששלח לכנס את תת מזכיר האו"ם. בכנס לקחו חלק כ-70 נציגים מ-28 מדינות והוא עסק ב"חקלאות ירוקה".
מסקנות הכנס, יובאו כהמלצה לחקלאות בר קיימא בכנס שעתיד להתרחש בריו דה ז'נרו השנה. כנס דומה נערך לפני 20 שנים. כבר היום יש צורך לדאוג להספקת מזון ל-7 מיליארד אנשים וב-2050 מדובר על לפחות 10 מיליארד. פירוש הדבר, גידול יצור מזון של 1.4% בשנה. מדובר על הכפלת גידול התוצרת החקלאית וקיימת כבר היום דאגה שמא לא יהיה ניתן לעמוד במשימה זו. מחסור במזון יוצר מתיחות בין מדינות העולם. הכנס גיבש רשימת המלצות.
מר חנן ארז, ראש מועצת מגידו ויו"ר הועדה לאיכות הסביבה במרכז המועצות האזוריות
מרכז המועצות האזוריות, הקים לפני מס' שנים עמותה ששמה "ארץ אהבתי", אך הביא לסגירתה במחשבה כי זה תפקידו של מרכז המועצות האזוריות, כתפיסה אסטרטגית, לעסוק בסביבה ואין צורך בעמותה מיוחדת לעניין זה.
התפיסה האסטרטגית של מרכז המועצות היא שלמועצה האזורית יש אחריות לסביבה בשיתוף כל גורמי הסביבה ומשרדי הממשלה, כתפיסה הוליסטית.
צריך לדבר על פיתוח בר קיימא ולא רק על שימור, צריך פיתוח מקיים. מתפיסה שהייתה לצאת מהמשבצת החקלאית, לפירבור - המגמה הזו נעצרה והמגמה עתה היא שמירת המרחב הכפרי והחברה שחיה בו. מדובר בקהילה עם זהות, חזון וסדר יום.
הבעיה שלא בטוח שיהיו חקלאים, כי כיום המרחב הכפרי ללא חקלאים עלול להיות מרחב בעייתי, שכן ללא חקלאות לא תהיה סביבה. חייבים ליצור תנאים לתופעת דור ההמשך בחקלאות.
יש היום הגירה חיובית למרחב הכפרי, אך אסור שהגירה זו תשנה את אופיו של המרחב הכפרי בשל היקף גדול מידי. תושבים שמגיעים למרחב הכפרי, באים מתוך רצון להיות פעילים "כפעילי סביבה" ואף מוכנים לשלם על הכשרתם. יש תהליכים מרתקים, אך חשוב לכוון אותם. יש 18 מועצות אזוריות שהשלימו תוכניות לפיתוח מקיים בשיתוף פעולה עם גופים ממסדיים. זו מסגרת משותפת שבונה את סדר היום. הדבר מביא את ראשי המועצות האזוריות לחשיבה משותפת לגבי המרחב שבו הוא פועל. זה שונה ממועצה למועצה.
מגיבים:
ד"ר עופר שטייניץ, יועץ מדעי, עמית "ממשק– יישום מדע בממשל", הרשות לתכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר.
ממשק – תכנית יישום מדע בממשל שואפת לייצר מנהיגות צעירה של בוגרי אקדמיה המוכשרים לפעול באופן אפקטיבי במערכות ציבוריות, במטרה להיטיב את קבלת ההחלטות בתחומי הסביבה בישראל. ממשק חרטה על דגלה לבסס את התמיכה המדעית בעיצוב מדיניות ציבורית בעלת היבטים סביבתיים, באמצעות שילוב מומחים מתאימים בתהליכי קבלת ההחלטות וביישום מדע בגופי הממשל.
עמיתי ממשק עוברים מסלול הכשרה מקיף להכרת עולם המדיניות הציבורית ולפיתוח מיומנויות תקשורת וניהול אפקטיביות. במקביל ללימודים, מתנסים העמיתים בתפקידי ייעוץ במוקדים מרכזיים של קבלת החלטות בעלי השלכה על סוגיות סביבתיות במשרדים ממשלתיים ורשויות ציבוריות. בשנה הראשונה (2011-2012) נבחרו שבעה עמיתים, בוגרי תואר שלישי, אשר שולבו במקומות הבאים: משרד ראש הממשלה, משרד החקלאות, משרד התמ"ת, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים.
מבקש להגיב על דבריהם של חלק מהדוברים:
לדבריה של פרופ' עירית עמית כהן - מנהל התכנון במשרד הפנים העביר למשרד החקלאות בקשה להכין תוכנית למרחב הכפרי. הדבר יסייע לתפיסת המכלול שהציגה עירית.
לדבריו של איתמר בן דוד - יצא ב"קול קורא" האחרון גם פניה ל"חקלאות תומכת סביבה" וזו גם תגובה ליוזמות מקומיות של מועצות אזוריות. הרעיון של התוכנית הוא שיש שטחים חקלאיים שנמצאים באזורי רגישות גבוהה ויש חשיבה שאפשר לתמוך במגוון הביולוגי וליצור מרחב (לא של נחלה אחת). המטרה שחקלאים יהיו יותר מודעים לסביבתם וזה יסייע בפיתוח תועלות נוספות כמו פיתוח תיירות.
חשוב להדגיש כי מדובר בפרויקט לחמש שנים ולא לשנה אחת.
בעניין גידור הכרמים - בעקבות הקונפליקט, הוחלט על הקמת צוות משותף לרט"ג ולמשרד החקלאות בנושא הגידור בכלל. וכאן הרעיון לשת"פ בין הגופים על מנת למצוא הסדרים שיהיו טובים גם לחקלאי וגם לסביבה.
הרחבת שטחי עיבוד חקלאי - בהכשרות חדשות יוכנסו הנחיות עם חשיבה תומכת סביבה
לדבריו של פרופ' אבי פרבלוצקי - בעניין "העוגה שחולקה", חייבים להתייחס לצמיחה הדמוגרפית שבה כיום יש 7 מיליון איש ובעוד כמה שנים יהיו יותר. ישראל היא מדינה המעודדת ילודה. צריך להתכונן לבאות ולדעת ש-20% שמיועדים לשימור יצטרכו להצטמצם. המצב טוב כעת, אך מה יהיה מחר או בעתיד? השטחים הפתוחים לא מוגנים וצרכים דמוגרפיים יחייבו נגיסה בהם וזה לא "פירורים".
לדבריו של מרדכי כהן-קדמון - בעניין החקלאות המזינה. בעולם המגמות מדאיגות ובישראל רצוי לשמור על יכולתה לזון את התושבים. יש לזכור כי ישראל תלויה ביבוא גרעינים והגידול הדמוגרפי לא מסייע. יתרונה היחסי של ישראל הוא ביכולתה להיות מעין "מעבדה ליצור לחקלאי העולם". מדובר על מעבדה לפיתוח וייעול הייצור החקלאי.
לדבריו של חנן ארז - כוח האדם של החקלאים והכשרתם חשובה שכן אין חקלאות ללא חקלאים.
דודו קוכמן - השולחן נפתח לתגובות של משתתפיו. מבקש להיות דובר ראשון ומזכיר כי כל פעולה במרחב הכפרי מחייבת שיתוף פעולה של החקלאים הגרים במרחב הזה. פעולה חד צדדית לא תניב כל תועלת. שנים רבות עסקו בכיסוח במקום בחשיבה ובפיתוח של המרחב הכפרי. ארגוני הירוקים חייבים להבין כי שתוף פעולה יביא לתוצאות שאזרחי המדינה והדורות הבאים רק ירוויחו מהם. זה לא יכול לבא רק על חשבון החקלאים. מדינת ישראל לא רק שלא מעודדת את החקלאות, אלא במקרים רבים מתנכרת להם. במדד ה-OECD, גוף שישראל חברה בו, אנחנו נמצאים כמעט בתחתית בעניין תמיכות הממשלה בחקלאות לעומת ארצות אחרות. פעמונה של הפרה בשוויץ ממומן על ידי הממשלה בהבנה כי זה מביא תיירות ושומר על החקלאות והחקלאים. בארץ זה עוד לא מובן. לפני מס' שנים כתבתי מאמר, שאף פורסם ב"דה מרקר", שכותרתו "נדרשת קואליציה למרחב הכפרי". אכן רק שיתוף פעולה של גורמי הממסד, ארגוני הסביבה והדרים במרחב זה יביא לתוצאות מבורכות.
https://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4029524,00.html
https://www.news1.co.il/Archive/003-D-10114-00.html
ד"ר לביאה אפלבאום - איתמר, כשהציג את דו"ח האיומים, מיין את האיומים לפי אזורים והתפיסה צריכה להיות חלוקה לפי נושאים: הקונפליקט בין סביבה לבין פיתוח מצד אחד והקונפליקט בין סביבה לבין חקלאות מצד שני. הסוג השני הוא לדעתי יותר חמור. לדוגמה, חקלאות ירוקה היא בדרך כלל אקסטנסיבית ויש לכך קונפליקט עם ייצור מזון שעליו דיבר קדמון. צריך להתמקד באיומים האמיתיים ולהוריד מסדר היום מה שניתן להסדיר בקלות.
רון שני- ראש מועצת משגב - הרצאתו של ד"ר מרדכי קדמון הייתה מרשימה. יש תחושה שאנו חיים במדינה סטרילית, שבה יש רק עיר וסביבה אך המערכת מורכבת ולכן צריך שיהיו מערכות של איזונים. באזור יש המון גורמים: קהילה, טבע, כפר ומערכת האיזונים מאוד לא פשוטה.
הדו"ח של החברה להגנת הטבע, נקרא "איומים" וזו שפה של מלחמה. חשוב לדבר על איזונים ולא מאבקים. משחק סכום אפס לא מוביל לכלום וכאלטרנטיבה מציע שיח. נכון שיש גם השפעות פוליטיות ויש קבוצות שמשפיעות יותר כמו שיש כאלו שמשפיעות פחות.
בארי הולצמן, אדמתי -מבקש לומר כי הצד החקלאי לא בא לידי ביטוי בשולחן העגול היום. מדבר בשם אבותינו, אלו שבנו את ההתיישבות. התחושה היום היא של קטטה ומנקודת ראות שלנו, ממ"י כותב החלטות מבלי להתייעץ. ועדת רוטקופף כותבת דו"ח בלי נציגי התיישבות. אפילו בועדת גולדברג שעסקה בבדואים ישבו נציגי הבדואים. חשוב להתייעץ עם נציגי החקלאים.
מבקש לתת כדוגמא את עין חרוד איחוד, קיבוץ שבו אני חבר. הקיבוץ עוסק בהפרדת אשפה מבלי שנידרש כי הוא רואה בכך חשיבות. גם מתקנים פוטו ואלטאיים הוקמו על גגות כדי לשמור על הקרקע והנה הוקם אתר קומפוסט ואף התקבלה תמיכה ממשלתית, אך בא ממ"י וטוען כי הפכנו שטח חקלאי לשטח תעשייתי. חשוב שיתוף הפעולה.
ישראל גרנית - מבקש להציע תרגיל לפורום, להוריד לנגב 10 אלפים משפחות תוך שנתיים. חשוב להחזיר לחקלאי את מעמדו ויוקרתו.
חנה מורן, מתכננת ערים - דווקא במקום שבו יש התיישבות יש מודעות לשמירה על הסביבה. המאבק על כביש 6 כדוגמא היה קודם מאבק של חקלאים בהתיישבות וארגוני הירוקים עמדו בהתחלה מהצד. כך היה גם על תמ"א 35. יש כיום מטוטלת שהיא קיצונית ורואה רק את הסביבה. המרחב הכפרי זה לא רק סביבה, אלא קהילה, פרנסה ואיכות חיים. האיזון שמדובר עליו הוא דינאמי: הרשויות העירוניות מבקשות שטחים ושיתוף פעולה בין ארגוני הירוקים וההתיישבות יכול לתרום.
אבי לפידות, צרעה - בין הים לירדן יש היום 10 מיליון אזרחים לעומת 360 אלף לפני כמאה שנה וכולם צריכים לאכול. קצב הצמיחה בחקלאות הוא 4.5% נטו לשנה. עם זאת גם חל ייעול והדוגמה לכך הוא אופן השימוש במים. בעבר השתמשו ב-1.5 מיליארד קוב מים ועתה רק בכ-400 מיליון קוב והיתר הם מי קולחין. בקולחין ישראל היא שיאנית עולם.
פרופ' עירית עמית כהן - אין פה ניגוד אינטרסים והקרקע היא אחת. ישנם שימושים שיכולים להיות בשטח ולחיות האחד עם השני. כולם מדברים על הסכמה ושיתוף פעולה וזה צריך להיות הכיוון.
כולם צריכים לשבת יחד ולהתגמש-זהו פיתוח בר קיימא! יש לזהות את אותו סף שמאחוריו אין התחדשות. חשוב לשמור על כך שכולם יחד יחשבו על שיתוף פעולה שכן מדובר על קרקע אחת.
מיקי ליפשיץ, מרכז המועצות האזוריות - בדיון עצמו פנינו לכיוון שלילי. הסביבה והחקלאים הם בני ברית, אך ראוי לדון בקונפליקטים ובאסטרטגיה. ראוי להתמודד מול האתגרים האמיתיים כמו למשל: הקהילה הכפרית והמודעות שלה למרחב. אין סדר יום ברור. אין קשר הכרחי בין קהילה למרחב. חשוב להתמיד עם עניין גידול האוכלוסייה. יש לעסוק בהתחדשות עירונית וברזרבות התמ"מיות ולא לפרוץ מיד למרחב הכפרי. חשוב שננסה להתגבש יחד גורמי סביבה וחקלאות וננסה להתגמש פנימה ונעסוק בגיבוש תפיסה אסטרטגית כלפי איומים חיצוניים. מדגיש כי המרחב העירוני אינו אויב והמרחב הכפרי צריך להיות אזור שבו תושבי העיר יצרכו שירותים.
פרופ' מיכאל סופר- כולם כאן עסקו בשימור, אך גם יש ערכים כלכליים וגם בהם יש לעסוק. כל הסוגיות שהועלו יש להן ערך כלכלי. אם כולם יסתכלו על הערך הכלכלי של פעילויותיהם והתרומה היחסית של הגוף שעומד מולם, אזי יכולת השיתוף עשויה להתרחב.
פרופ' אבי פרבולוצקי - יש לסייע לחקלאים, אך לחקלאות יש גם מחיר סביבתי. למשל באזור החוף נסגרו בארות בשל המלחה וזה בשל טיפול לא נכון וכמו שציינתי גם הסחף לא מטופל כראוי. הקונפליקטים הם קטנים ואפשר להתמודד איתם.
אברי ליבני, משרד השיכון והבינוי - מצפה לזה שתהיה הזדמנות לעם "הכי חכם בעולם" שיושב כאן 60 שנה שיבנה תוכניות שיתאימו לעתיד. הליקוי הגדול הוא שאין חשיבה מערכתית שמביאה לתוצרים מוצלחים. אנו מכבים שריפות.
דודו קוכמן: מודה לכל המשתתפים וניפגש בשולחן העגול החמישי, מזמין הצעות לנושא ואקדמיה לאירוח.
