הפקעת קרקע ע"י רשויות המדינה מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין. מקורה של חלק משמעותי ממערכת הדינים המאפשרת הפקעות בחקיקה מנדטורית שאינה שמה את הפרט במרכז. לאורך השנים, במיוחד לאחר חקיקת חוקי היסוד, ניכרת בפסיקה מגמה לחיזוק מעמדו הקנייני של הפרט בנוגע להפקעות.
דווקא בנושא התיישנות החקיקה המנדטורית היטיבה עם הפרט באופן שבמשך שנים רבות לא הוחלה התיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה, פרט למקרה בו כספי הפיצוי הושלשו ע"י הרשות לקופת בית המשפט בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.
זאת להבדיל מתביעות פיצויים בגין פגיעה תכנונית (ס' 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965), לגביהן קובע החוק תקופת התיישנות של 3 שנים ממועד מתן תוקף לתכנית.
בפסק דין ארידור קבע בית המשפט העליון כי על תביעות לפיצויי הפקעה חלה תקופת התיישנות של 7 שנים, כקבוע בחוק ההתיישנות לגבי תביעות כספיות תוך שהוא משאיר את שאלת המועד הקובע פתוחה.
בדיון נוסף שהתקיים לאחרונה על פסק הדין אישר בית המשפט העליון (ברוב קולות) את ההלכה, וקבע שמרוץ ההתיישנות מתחיל לכל המאוחר בעת תפיסת החזקה במקרקעין.
פסק הדין סותר את המגמה הכללית בכך שהוא מצמצם את זכויות הנפגע מהפקעת מקרקעין. עם זאת, הוא מגלם איזון ראוי בין זכויות הפרט לבין עקרונות של ודאות וסופיות מעשי הרשות.
לאור חדשנות ההלכה, נקבעה הוראת מעבר לפיה ההלכה תיכנס לתוקפה רק לאחר 3 שנים מיום מתן פסק הדין (21.3.13). יש לציין שהרשות הנתבעת רשאית להעלות כנגד התביעה טענת שיהוי.
לאחרונה פרסמה רשות מקרקעי ישראל את ההודעה הבאה:
לאור האמור, מומלץ לבחון מידית האם ישנם מקרים של הפקעות ונטילת מקרקעין ולבדוק האם יש להגיש בגינן תביעות אשר אם לא תוגשנה הן עלולות להידחות בשל התיישנות, בתוך חלון ההזדמנויות של הוראת המעבר, בשים לב לסוגיית השיהוי. המועד האחרון להגשה הינו 21.3.16.
דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, בפני כבוד הנשיא גרוניס, הש' ארבל, הש' ג'ובראן, הש' חיות, הש' מלצר והש' פוגלמן. המשנה לנשיא נאור בד' מיעוט.
