הרקע
התובע, תושב מושב כפר יובל הנמצא בשטח המוניציפאלי של המועצה האזורית מבואות החרמון, שילם בין השנים 2010-2014 ארנונה עבור שטח מגורים ועבור מחסן, זאת לפי מדידה שנערכה בשנת 2009. בשנת 2015 נערכה מדידה נוספת ע"י המועצה, ובא נקבע כי עליו לשלם רק על הבית וכי המחסן הוא מחסן חקלאי ולכן פטור מארנונה.
התושב פנה למועצה בכתב על מנת לקבל ממנה החזר כספים על השנים בהם שילם עבור המחסן, אולם פנייתו נדחתה ע"י המועצה. אי לכך הגיש הוא את התביעה שבענייננו לקבלת החזרים עבור חיובי היתר ששולמו על ידו.
המועצה טוענת, כי גביית הארנונה נעשתה כדין, לתושב נשלחו שומות המפרטות את תשלום הארנונה ולא הוגשה עליהם כל השגה לפי הוראות החוק ולכן על התביעה להידחות.
דיון והכרעה
ביהמ"ש התרשם כי התובע הינו איש פשוט אשר סמך על המועצה ולכן שילם את הסכומים שדרש ממנו לשלם. ולמעשה רק לאחר המדידה השנייה שחויב ביתר כל השנים ולכן הגיש את התביעה.
ביהמ"ש ציין כי ההפרשים בין המדידות אשר נערכו ע"י המועצה בשנים 2009 ו2015 מובילים למסקנה שהמדידה הראשונה נעשתה ללא בירור והכוונה ראויה, מה גם שעצם העובדה כי המחסן סווג ע"י המועצה כמחסן ולאחר מכן חזרה בה המועצה מקביעתה זו מלמד שחלה כאן התרשלות מצדה. לכן קבע ביהמ"ש כי המועצה התרשלה כלפי התובע ועליה להשיב לו את הכספים שגבתה ממנו עבור המחסן.
סיכום
ביהמ"ש קיבל את תביעתו של התושב וקבע כי על המועצה להשיב לו סך של 7,887 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
