חוק תובענות ייצוגיות שנחקק בשנת 2006 בישר על תחילתו של עידן חדש ביחסים שבין האזרח הקטן לביו התאגידים הגדולים במשק. במסגרתו ניתנה לתובע יחיד הזכות לייצג קבוצה שלמה של נפגעים כמוהו מהפרת חוק, ובכך לפתור את הכשל הנוצר במקרה שבו מדובר בהפרה שיטתית של חוק או חוזה מצד התאגידים הגדולים, ובנזק שאינו מצדיק הגשת תביעה נפרדת מצד נפגע בודד.
אחד הפרקים החשובים בחוק עוסק בהגשת תובענה ייצוגיות נגד המדינה בכל הנוגע לתשלומים שנגבו על ידה שלא כדין. בכך נתן המחוקק בידי האזרח כלי משפטי חשוב ביותר במטרה להבטיח שגם המדינה על כל רשויותיה תשמור על החוק ותפעל לפיו. ואכן, במהלך השנים מאז חקיקת החוק הוגשו תובענות ייצוגיות רבות נגד רשויות שונות של המדינה, כגון רשות מקרקעי ישראל, רשות המיסים, רשות השידור ועוד, אשר הביאו לתיקון עוולות והגבירו את שמירת החוק מצידן.
אלא לאחרונה ניכרת מגמה הולכת ונמשכת של כרסום בכוחה של התובענה הייצוגית ככלי אכיפה נגד המדינה. מגמה זו באה לידי ביטוי מובהק בתזכיר לתיקון חוק תובענות ייצוגיות שהוצג על ידי משרד האוצר בתחילת חודש אוגוסט האחרון, כחלק מחוק ההסדרים אשר מוגש לאישור הכנסת ביחד עם תקציב המדינה.
התיקון המוצע כולל בתוכו הרחבה משמעותית של ההגנות המיוחדות העומדות למדינה מפני תובענות ייצוגיות המוגשות נגדה, עניין אשר ראוי לבחינה מעמיקה בהיותו עומד בסתירה ברורה למטרותיו המוצהרות של חוק תובענות ייצוגיות לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו, ולהעניק סעד הולם לנפגעים מכך.
בהקשר זה חשוב להדגיש כי כבר כיום נתונות למדינה מספר הגנות שאינן נתונות לנתבע רגיל בתובענה ייצוגית, ובראשם הגנת החדילה המאפשרת לה להודיע בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כי היא מפסיקה את הגבייה שבשלה הוגשה הבקשה, ועל ידי כך לקנות הגנה מפני התביעה. בנוסף לכך, החוק בנוסחו הנוכחי מגביל את הזכות לקבל השבה כספית מהמדינה בגין גבייה בלתי חוקית לשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, וזאת להבדיל מנתבע רגיל אשר חשוף להשבה כספית לתקופה של שבע שנים.
במסגרת התיקון המוצע מבקש משרד האוצר, בין היתר, להרחיב את ההגנה האחרונה ולקבוע כי בית המשפט לא יוכל לחייב את המדינה בהשבת הכספים שנגבו שלא כדין במהלך תקופת הדיון המשפטי, כלומר ממועד הגשת בקשת האישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, וזאת מתוך רצון לשמור על הקופה הציבורית.
בכך מבקש משרד האוצר לבטל את פסק דינו של בית המשפט העליון אשר קבע, בהרכב מורחב של חמישה שופטים ובמסגרת הליך חריג של דיון נוסף, כי לא ראוי לפרש את חוק תובענות ייצוגיות כמקנה הגנה כזו למדינה (דנ"מ 8626/17 מנירב נ' מדינת ישראל).
בית המשפט העליון הגיע למסקנה זו, על יסוד שלושה טעמים עיקריים אשר רלבנטיים גם ביחס לתיקון המוצע: ראשית, לאור העצמת הפגיעה בתכליות החוק אשר נועד כאמור לקדם את אכיפת הדין, להרתיע מפני הפרתו, ולהעניק סעד הולם לנפגעים מכך; שנית, החלת ההגנה גם על תקופת הדיון המשפטי תעודד את המדינה להתמיד בגבייה הלא חוקית, ותביא לידי כך שכספים אלו יישארו בקופתה למרות שההגינות מחייבת שהיא לא תהנה מפירותיה של גבייה שנעשתה שלא כדין. ושלישית, לאור העדר ההצדקה להעניק למדינה הגנה ביחס לתקופה שבה היא כבר מודעת לסיכון המשפטי הנשקף לה, ובידה להגן על תקציבה ותפקודה בדרכים פוגעניות פחות.
מול הטעם של שמירה על הקופה הציבורית, קיים טעם נוסף שיש בו כדי להכריע את הכף. קבלת התיקון המוצע תיצור תמריץ למדינה לא רק להפר את החוק, אלא גם לגרור רגליים במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. במקרה כזה יהיה למדינה אינטרס ליצור סחבת משפטית אשר תמשך לאורך שנים רבות, אשר במהלכן היא תוכל להמשיך בגבייה הבלתי חוקית, וזאת ללא כל חשש שבהמשך היא תאלץ להשיב את אותם כספים לאזרחים.
לסיכום, מדובר בתיקון שמפר את האיזון הקיים בחוק תובענות ייצוגיות ואשר יסכל את המטרה העומדת בבסיסו ככלי לאכיפת החוק גם על רשויות המדינה. על רקע זה יש לקוות שחברי הרשות המחוקקת ידחו את התיקון המוצע, ויאפשרו לציבור להמשיך לקיים פיקוח אפקטיבי על פעולות הרשות המבצעת באמצעות מכשיר התובענה הייצוגית. בכל מקרה, מדובר בנושא חשוב אשר טעון דיון נפרד ומעמיק, ולפיכך טוב עשו השרים כשהחליטו בהמשך החודש על הוצאת הנושא מחוק ההסדרים, וזאת במטרה לאפשר דיון כאמור.
__________
הכותב הינו עו"ד במשרד רדעי-גדות העוסק בתחום התובענות הייצוגיות וכן יו"ר ועדת תובענות ייצוגיות במחוז מרכז של לשכת עורכי הדין.
