גורל ענף הפטם
הבלוג של אברהם לוליאן
פורסם ביום : 18/11/2009
המדיניות בה הינכם נוקטים היא מדיניות הלוקה בעיוורון מחשבתי, הגובל בחוסר אחריות קיצוני שיוביל בוודאות את ענף הפטם אל עברי פי פחת.
כנציג מושב צרופה השתתפתי לפני מספר שנים כציר בועידת ארגון מגדלי העופות אשר הוציאה החלטה הקוראת למועצה הלול לקבוע שבעל מכסה לגידול עופות יגדל את העופות במשקו הוא.
אך המועצה נמנעה מלאמץ דרישה בסיסית זאת, כנראה מתוך כניעה ללחצים אינטרסנטיים של גופים גדולים כמו משחטות ואינטגרציות, אשר אט אט, אבל בטוח, השתלטו על ענף גידול הפטם תוך דחיקת רגליהם של אלפי יצרנים קטנים, אשר ענף הלול הווה מקור הכנסה עבורם.
כתוצאה מתקופות עם עודפי ייצור גדולים של בשר פטם וחשש כבד לקריסת מגדלים עקב הפסדים כלכליים גדולים, הוחלט במועצה לענף הלול על הסדר לייצוב ענף הפטם בשנים 2009 וְ- 2010.
במסגרת הסדר זה, שלוחת הרבייה הכבדה אמורה לרווח את אספקת האפרוחים למגדלים באופן שיתאים לתחזית הצריכה בשוק. ניצול מרבי של המרווחים מאפשר לגדל כ- ½5 מדגרים בשנה לכל היותר.
לא צריך להיות גאון בכלכלה ע"מ להבין שכאשר רוצים לווסת שוק של מוצר מסויים, ובמקרה שלנו שוק בשר פטם, אין די בכך שמקטינים את כמויות האפרוחים פר יחידת זמן, מכיוון ואם זה לא משולב בהקפאת מצאי הלולים הקיים במשק, אין לזה שום ערך, אלא בדיוק ההפך.
כאשר מגבילים את קבלת האפרוחים לתאריכים מסויימים וקשיחים באמצעות רווח בין המדגרים, יוצרים חוסר מלאכותי בשוק, וכלל יסוד בכלכלה הוא שחוסר של מוצר כלשהו יוצר ביקוש ומלווה מן הסתם בעליית מחירים.
ומכיוון שכולנו צאצאיו של אברהם אבינו, ורובנו יודעים את התורה, אצים רצים בתוכנו ומגדילים את היקפי הייצור באמצעות בניית חוות לולים חדשות – והכל כדת וכדין היות והמועצה לא השכילה להחליט במקביל על איסור של בניית לולים חדשים.
לשם השוואה – בענף החלב קיימת יציבות ואין מצב של עודפים היות והענף מנוהל בצורה נכונה ע"י השלטת משטר של מכסות קפדני וללא שום יכולת של פריצת גדרות והגדלת היקפי גידול חסרת אחריות כשם שמתבצע בענף הפטם.
והתוצאה - רשומה על הקיר. מן הסתם נתעורר בעוד תקופה לא ארוכה עם היקפי ייצור הגבוהים בעשרות אחוזים מאלה אשר הענף נמצא בו עם הכניסה לרפורמה.
ואני שואל: "וכי מה הועילו חכמים בתקנתם?"
ומה תעשה אז המועצה? התגדיל את מרווחי הגידול מ- 70 יום ל- 100 יום?
אולי רק אז יתעוררו מקבלי ההחלטות במועצת הלול להבין שאין מנוס מלאסור על בניית לולים חדשים, אבל אז יהיו כבר היקפי הייצור גדולים הרבה יותר מאשר השוק דורש.
ולמה הדבר דומה?
לאותו אחד שאץ רץ לסגור את שערי האורווה, אלא מאי – לאחר שהסוסים כבר ברחו ממנה!
לסיום, אני פונה בקריאה נואשת, אנא התעוררו!!!
