הטכס המסורתי המרגש שמתקיים כל שנה ביום העצמאות בבית הנשיא מדגיש את השילוב והתרומה של רבדים שונים בחברה הישראלית. 121 מצטיינים היו באירוע וכשבוחנים את מאפייניהם מתברר שצבא הגנה לישראל ממשיך להיות צבא העם, צבא שבו יש לכל אחד ואחת הזדמנות להביע את חותמו ולעצב את אישיותו. ראינו בטכס קצינות וקצינים, חיילות וחיילים ובהם לוחמות ולוחמים, עולים חדשים וחיילים בודדים ובעיקר אזרחים שהם או הוריהם עלו מכל התפוצות. בין המצטיינים יהודים ולא יהודים, מאילת שבדרום ועד מעלות שבצפון. ראינו כי הצטיינו גם חיילים דתיים לצד חיילים וחיילות אחרים. בחרו גם מצטיינים מההתיישבות ובהם חיילים מקיבוצים ומושבים מהנגב והגליל.
כשצופים באירוע כזה, לרגע אחד מבינים כי השסעים בחברה הישראלית המוזנים בשנים האחרונות דרך קבע על ידי פוליטיקאים רדודים לא יכולים לתהליך המתמשך והטבעי שבו צבא העם הוא מקום של הזדמנות לכל צעיר וצעירה.
ברור כי צעירים שמגיעים למסגרת הצבאית מסביבה חזקה ותומכת עשויים ליהנות לכאורה מיתרון יחסי לעומת צעירים שבאים לצבא עם חסכים בשל הסביבה שבה הם גדלו או בשל היותם ילדים למשפחות דלות אמצעים.
המסגרת הצבאית יכולה להיות הזדמנות נהדרת לכל אחד ואחת לפתוח דף חדש, לממש יכולות ולפתח כישרונות והיתרון היחסי מצטמצם בעיקר לאור העובדה שכולם ברגע הגיוס עולים על מדים.
המכנה המשותף של משתתפי האירוע המרגש הוא ההצטיינות והמסירות שהם גילו בתפקידם ובבחירה בחרו את המצטיינים לא לפי מקום מגורים, דת או מוצע אלא רק לאור מעשיהם בתחום עיסוקם וזו אכן דוגמה מצוינת להזדמנות שצבא העם מעניק לכל מתגייס ללא כל קשר לרקע ממנו הם באים להשתלב בחברה הישראלית בשל מעשיהם ולא בשל חשבון הבנק שלהם, מקום מגוריהם או המוצא של משפחתם.
