לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים חברי מושב רבים עסקים שהינם בתחום "האפור", והשאלה אם ניתן להגדירם כ"פעילות חקלאית" מוטלת בספק. אין צורך לציין כי סיווגה של הפעילות הינו קריטי, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור ללא היתר, שבצדו סקציות חמורות. פסק דין* שניתן לאחרונה (12.9.18) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה דן בהרחבה בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.
באותו עניין הפעיל המשיב עסק בשם "חוות הפרפרים" על קרקע שייעודה חקלאי בבנימינה. לצד גידול הפרפרים בוצעה פעילות האכלת פרפרים באמצעות מקלות טבולים במי סוכר. פעילות זו מבוצעת על ידי המבקרים המשלמים דמי כניסה לחווה. שאלת סיווגה של פעילות המבקרים היא שעמדה במוקד הכרעת בית המשפט. האם מדובר בשימוש חקלאי, בהתאם לייעוד הקרקע, או בשימוש שאינו חקלאי?
בראשית פסק דינו מציין בית המשפט כי בהתאם להלכה יש לפרש את המונח שימוש בקרקע חקלאית באופן מצמצם "כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי". הכרעה בשאלה האם פעילות היא חקלאית מחייבת בחינת אופיו של העסק, היקפו, השלכותיו על הסביבה החקלאית והמידה שיש בשימוש כדי לשנות את אופיים וייעודם של המקרקעין החקלאיים.
בית המשפט מציין כי אחת מאבני הבוחן לסיווג פעילות כשימוש חקלאי או כשימוש למטרה לא חקלאית הוא חלקה היחסי של הפעילות החקלאית שבה משתתף הציבור בכלל הפעילות החקלאית המתקיימת באותו אתר או בחלק מסוים מן האתר או ביחס לגידול מסוים. ניתן להבחין, למשל, בין שימוש למטרת גידול פרדס או מטע אשר בשוליו מתקיימת פעילות קטיף בשיתוף הציבור (בתשלום או שלא בתשלום) לבין שימוש שכולו או עיקרו מיועדת להשתתפות הציבור. משקלן היחסי של ההכנסות המתקבלות מן הפעילות המשלבת את הציבור בכלל ביחס להכנסות משיווק התוצרת החקלאית באותה חלקה או אותו ענף גידול אף הוא עשוי לסייע בסיווג הפעילות, כמו גם קיומם של חוזים או הסדרים עם משווקי תוצרת חקלאית או העדרם של הסדרים כאלה, אופי מדיניות הגידול (האם קצר טווח ופונה לטעמו של קהל המבקרים או מוכוון למאפייני הביקוש בשווקים החקלאיים), אפיון המועסקים במקום – האם למועסקים הכשרה וידע בעבודה חקלאית או שעיקר הכשרתם בפעילות הדרכה תיירותית באופייה. משתנה נוסף העשוי לתרום לסיווג הוא האם יש צידוק כלכלי או אחר לפעילות באתר ללא השתתפות הציבור והאם היא יכולה לעמוד על רגליה גם ללא פעילות המבקרים.
בענייננו טען המשיב כי האכלת הפרפרים באתר היא פעילות חקלאית הנלווית לפעילות גידול הפרפרים ומתבצעת ב"מתקן רבייה", המופעל בשיתוף הציבור תמורת תשלום. לעומתו, טוענת המבקשת, כי האתר הוא מרכז מבקרים, החורג מן השימוש החקלאי ומשמש, הלכה למעשה, לתיירות חקלאית. לטענת המבקשת, השימוש במתקן אינו פעילות חקלאית והוא אינו מותר כשלעצמו, אלא מותנה בקבלת היתר שימוש חורג לפעילות תיירות חקלאית או פנייה לדרך המלך של הגשת בקשה להיתר הכוללת תכנית נקודתית אשר תתיר את השימוש המבוצע בפועל בקרקע ומכוחה יהיה ניתן להוציא היתר כדין.
לאחר שנשמעו עדויות הצדדים קבע בית המשפט כי אמנם נכון הוא לקבל את טענת המשיב שממנה ניתן ללמוד כי פעילות המבקרים יכולה לסייע בגידול הפרפרים. זאת מחמת שהמבקשת לא התיימרה להציג גרסה אחרת בתחום גידול הפרפרים.
יחד עם זאת נקבע כי מעדות המשיב עצמו, מחוסר יכולתו להצביע על הכנסות כלשהן כתוצאה ממכירת תוצרת חקלאית או לנקוב בשמו של משווק או לקוח מסחרי כלשהו של תוצרת החווה ומהודאתו כי עיקר ההכנסות באו מדמי הכניסה ששילמו המבקרים, נלמד כי הפעילות החקלאית אינה השימוש העיקרי בחווה וככל שיש לה קיום עצמאי כלשהו (והמשיב לא הביא כל ראיה לכך) הרי שהוא בשולי הפעילות בחווה.
לפיכך, המסקנה הינה כי הפעילות החקלאית נלווית להפעלת אתר המבקרים וכי הפעילות העיקרית בחווה, הטעם לקיומה של החווה, הוא הפעילות התיירותית (המבורכת כשלעצמה), זאת ותו לא.
בית המשפט קובע כי לאור מסקנה זו יש להבחין את השימוש בקרקע בחוות הפרפרים משימושים כגון קטיף דובדבנים וקטיף פירות אחרים במטעים ובפרדסים, בציר ענבים בכרמים או פעילות דיג חובבים בבריכות דגים שתכליתן העיקרית היא גידול דגים למטרת שיווקם, באשר לגבי כל אלה, ההנחה היא כי השימוש החקלאי עומד על רגליו גם ללא פעילות המבקרים ומהווה שימוש עיקרי, ופעילות המבקרים נספחת אליו. השימוש בקרקע בחוות הפרפרים קרוב יותר לשימוש בקרקע בפינות ליטוף בעלי חיים.
לפיכך נקבע כי הפעילות במרכז המבקרים אינה מהווה חלק אינטגרלי מגידול הפרפרים אלא כי גידול הפרפרים, דהיינו השימוש החקלאי בקרקע, היא פעילות נלווית, משנית, לפעילות אירוח המבקרים, אשר שכשלעצמה אינה שימוש חקלאי.
בטרם אסיים ברצוני להביא בפניכם את התיאור הציורי הכל כך יפה מפי כבוד השופט יעקב גולדברג: "שילובם של מבקרים, ובמיוחד ילדים, בפעילות האכלת פרפרים נראית פעילות מבורכת...ביקור קהל מבקרים צעיר באתר ושיתופם בפעילות הזנת הפרפרים עשויים לטפח אצל המבקרים הצעירים סקרנות מדעית, להטעים אותם טעמה של אחריות ראשונה, כאשר על כתפיהם מונח, בעדינות, כובד משקלה של האחריות להזנת פרפר. אחריות זו משקלה כבד בהרבה ממשקל פרפר. בנוסף, הביקור בחוות פרפרים עשוי להעניק למבקרים חווייה אסתטית נעימה ויכולה להרעיף על המבקרים את קסם יופיים של פרפרים ולכל הפחות, לסייע לחלצם לפרק זמן מסוים מספסלי כתה משמימים או מריצודי מסכים. ערכה החיובי של הפעילות, בהתאם להנחה דלעיל, אינו פוטר את המשיב מחובתו לעמוד בהוראות דיני התכנון והבנייה, בהתאם לשימוש האמיתי שמתקיים בשטח".
* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)
