הרקע
בתחומי המועצה האזורית צור יגאל כוכב יאיר מצוי מרכז קהילתי אשר בתחומו פועל קאנטרי קלאב הכולל מדשאות, מתקני כושר, בריכות ועוד. שטחו של הקאנטרי קלאב נמצא בבעלות המועצה, כאשר הפעלתו מתבצעת על ידי העמותה לפעילות קהילתית כוכב יאיר אשר קיבלה את השטח ללא תמורה מן המועצה.
הקאנטרי הוקם בשנת 1987 כאשר עד שנת 2010 היה רשאי לרכוש מנוי כל מי שחפץ בכך, אולם בשנה זו, קיבלה הנהלת העמותה החלטה להגביל את האפשרות לרכישת מנוי לתושבי המועצה בלבד. לאחר מכן, בשנת 2014, הנהלת העמותה החליטה לאפשר גם לתושבי חוץ שילדיהם לומדים במוסדות החינוך בתחומי המועצה לרכוש מנוי. כתוצאה מהחלטות העמותה, כ-90% מהמנויים בקאנטרי הינם תושבי המועצה.
המבקש, הינו רופא שיניים המתגורר ביישוב טירה הסמוך למועצה, הטוען כי בשנת 2014 ביקש לרכוש מנוי משפחתי לקאנטרי אך נענה בשלילה בנימוק שפרט לתושבי המועצה רק משפחות שילדיהן לומדים במוסדות החינוך במועצה רשאים לרכוש מנוי. כתוצאה מכך, פנה הרופא לאגודה לזכויות האזרח וזו שלחה בשמו פנייה להנהלת העמותה ולראש המועצה, בו נכתב כי המדיניות של העמותה מעוררת חשד כי מדובר בניסיון להדיר תושבי חוץ ובפרט את האוכלוסייה הערבית מתחומי המועצה. בתגובה השיב עו"ד המועצה כי ההגבלה נעשתה בכדי למנוע עומס ולתת קדימות לתושבי המועצה ליהנות מהקאנטרי, ולא נעשתה מתוך אפליה על רקע מקום מגורים. על כן הגיש הרופא את המרצת הפתיחה דנן.
תוך כדי התנהלות ההליך המשפטי, ביום 1.3.2017, נכנס לתוקפו תיקון מס' 4 לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. התיקון הוסיף סעיף האוסר על אפליה בעקבות מקום מגורים. ביהמ"ש נתן לצדדים אפשרות להתייחס לתיקון כאשר הרופא טען כי הוא מראה על כך שאסור למועצה לחסום את הכניסה לקאנטרי לאלו שאינם תושבי המקום, ואילו המועצה טענה כי התיקון לחוק מראה כי היה מותר למועצה לנהוג כפי שנהגה בטרם כניסתו של החוק לתוקף, וכי לאחר כניסתו לתוקף המועצה עומדת בסייג הקבוע בחוק, אשר מאפשר לה כרשות מקומית לעשות הבחנה בין תושביה ובין מי שאינם תושביה, "במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה".
דיון והכרעה
ביהמ"ש פתח בהתייחסו לטענות שהועלו לגבי אפליה על רקע לאום. לעניין זה קבע ביהמ"ש, כי לא הוכח שהחלטת המועצה להגביל את רכישת המנויים לתושבי המועצה בלבד, נעשתה ממניעים של הפליה על רקע לאום, אלא נראה כי הדבר נעשה מתוך רצון להעניק שירות טוב לתושבי המועצה ולאפשר להם לרכוש מנויים מבלי שיצטרכו להתחרות על מקומם עם תושבי יישובים אחרים. עוד ציין ביהמ"ש, כי גם האפשרות שניתנה לתושבי יישובים יהודיים סמוכים לרכוש מנויים ניתנה רק למשפחות שילדיהם לומדים במוסדות החינוך במועצה, כך שלא נאמר דבר על הלאום ואין בכך הפליה פסולה.
באשר לטענות בדבר הפליה מחמת מקום מגורים, קבע ביהמ"ש, כי אומנם הדרה מחמת מקום מגורים היא דבר פסול שיש למנוע, ואולם, העובדה שפעולותיה של רשות מקומית ממומנות על ידי כספי המיסים שמשלמים תושביה, מחייבת את הרשות לדאוג לתושביה ועל כן החריג הקבוע בתיקון מס' 4 לחוק איסור הפליה יוצר איזון בין האינטרסים ומעניק לרשות אפשרות לפעול לטובת התושבים, כפי שתראה לנכון, לרבות העדפת תושביה במתן אפשרות לקניית מנויים לקאנטרי.
יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע שיש לעשות זאת בצורה מידתית, וכי מניעה מוחלטת של האפשרות לרכוש מנויים ממי שאינו תושב המועצה אינה מידתית. ביהמ"ש מצא כי ניתן להגשים את התכלית של הדאגה לתושבים גם במצב בו יוקצה אחוז מסוים ממספר המנויים לתושבי חוץ. על הקצאה זו להיות משמעותית ולעמוד לפחות על 10% מכמות המנויים הקיימת.
סיכום
מכל האמור, ביהמ"ש הורה כי המועצה רשאית להגביל את מכירת המנויים לתושבי המועצה, וזאת בתנאי כי תקיים אפשרות לרכישת אחוז מסוים מן המנויים ע"י תושבי חוץ.
המועצה תהא רשאית לגבות מחיר יקר יותר עבור מנוי של תושב חוץ בצורה שתשקף את סכום המיסים אותם משלם תושב המועצה.
בנסיבות העניין ולאור כניסתו של תיקון 4 לחוק איסור הפליה תוך כדי הדיון, ביהמ"ש לא עשה צו להוצאות.
ה"פ (מרכז) 18716-08-14 אחמד מנסור נ' המועצה המקומית צור יגאל כוכב יאיר, פס״ד מיום 19/09/17
