הרקע
בשנת 1999 התקבלה החלטה בדבר הקצאתן של יחידות השתתפות בתנובה לאגודות השיתופיות החברות בה, כאשר מחציתן חולקו באופן שוויוני, ומחציתן על פי מפתח יחסי, בהתאם להיקף השיווק של התוצרת החקלאית.
עוד טרם הקצאת יחידות ההשתתפות, החלו בין האגודה, של מושב העובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ כפר יהושע, לחבריה דיונים בנוגע לאופן חלוקת יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי ונמצא קושי לשייך את היחידות לענפי ייצור שונים ובזיהוי כמויות השיווק. לאור כך הוחלט על הקמת ועדה שתפעל להתחקות אחר נתונים אלו, ומר צור עסק בתחשיב.
בהמשך, הגיע לביהמ"ש העליון עניין ניר בנים, התדיינות משפטית עקרונית בסוגיית שיוך היחידות ע"פ מפתח יחסי, והאסיפה הכללית החליטה להשהות את הדיון עד למתן הכרעה עקרונית בעניין.
בשנת 2007 תנובה ביקשה מהאגודה את עמדתה בנוגע לכמות יחידות ההשתתפות שתרצה לממש. מספר חברים יצרני חלב, ביקשו מהאגודה שיחידות ההשתתפות בבעלותם, לא תימכרנה. בפועל החליטה האגודה לממש 57,359 יחידות, כך שלמעשה נמכרו כ-3,200 יחידות בניגוד לרצון בעליהם.
מספר שנים לאחר מכן, הכריע ביהמ"ש העליון בעניין ניר בנים, ונקבע כי כלל יחידות ההשתתפות ע"פ המפתח היחסי הן קניינם של החברים יצרני התוצרת ששווקה ולא של האגודה. האגודה נדרשה לחלוקת היחידות לאור הלכה זו.
לאחר ישיבות ודיונים, אושרה הצעת פשרה בדעת רוב ואלו עיקריה: יחידות שאינן מזוהות יחולקו באופן שוויוני בין כלל המשקים; יחולקו תשלומי איזון: מאחר ובהחלטת תנובה אין ביטוי למספר שנים מוקדמות, הוחלט שכל משק יקבל לא פחות מ-400 יחידות השתתפות, בעזרת מימון והשלמה באופן יחסי מכלל הנחלות שיש להן יותר מ-400 יחידות; הדיבידנדים שהתקבלו מתנובה טרם מכירתה יחולקו באופן שווה.
לטענת התובעים, ישנם סעיפים בהחלטת האגודה, אשר סוטים מהחלטת ניר בנים באופן שיש להורות על ביטולה. לשיטתם, תשלומי האיזון הינם חלוקה שרירותית המביאה לתוצאה מעוותת, בעיקר משום שלפי החלטת תנובה השנים המוקדמות אינן רלוונטיות, ובשל שניתנו תשלומי איזון גם למשקים שכלל לא היו קיימים בשנים המוקדמות.
עוד נטען, כי גם ההחלטה על חלוקת הדיבידנדים נוגדת את הלכת ניר בנים, בכך שמורה על חלוקה שוויונית ולא דיפרנציאלית. לטענתם, אם יחידות ההשתתפות שחולקו ע"פ המפתח היחסי שייכות להם, אין כל סיבה שהדיבידנדים שהתקבלו מכוח יחידות אלה, יהיו שייכים לכלל חברי האגודה.
מנגד, לטענת האגודה יש לבצע הבחנה מעניין ניר בנים, לאור אי הבהירות באשר לנתונים, שאינה מאפשרת חלוקה מתמטית טהורה. זאת, בהתאם לסייג בהלכת ניר בנים, לפיו כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הספציפיות. עוד טענה האגודה כי הלכת ניר בנים, עוסקת ביחידות השתתפות ולא בדיבידנדים, ולכן אינה מחייבת בנושא הדיבידנדים, ועל כל פנים ההחלטה מטיבה עם יצרני החלב.
לגופו של עניין טענה האגודה, כי חולקו כ-97.5% מיחידות ההשתתפות היחסיות באופן דפרנציאלי, בין היתר על סמך נתוני הדו"ח של מר צור, ואף יתכן שבכך היטיבו עימם. על רקע זה, תשלומי האיזון זניחים בפגיעתם ביצרנים, ומטרתם לפצות על פערי נתונים שאינם בנמצא.
בנוגע לטענה כי תנובה לא מתייחסת לשנים המוקדמות בהחלטתה, טענה האגודה כי היא עצמה חויבה בהון מניות, ובכך תרמה לשוויון של יחידות ההשתתפות.
דיון והכרעה
ביהמ"ש דן בעקרונות העזרה ההדדית ועזרת הגומלין כאבני ייסוד של החזון הקורפורציה או במסגרת מושב העובדים. האגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים, המשתפים פעולה למען רווחתם המשותפת.
לאחר השקעתו הרבה של מר צור, אותרו כ-90% מסך היחידות היחסיות ואלו יוחסו למשקים השונים, כאשר יש בהם מימד משוער לאור העדר נתונים ואיננו ייחוס קנייני מוחלט. כ-5% מסך היחידות היחסיות הוגדרו כ"בלתי מזוהות", והוחלט לחלקן באופן שווה לכלל משקי האגודה, על אף שברור שאינן שייכות למשק החלב, ובכך היטיבו עם הרפתנים ומאידך שאר המשקים לא זכו לשיוך המשקף תרומתם.
ביהמ"ש קבע כי החלטת האיזון, על אף שהיא מתקנת את המעוות באופן שרירותי והמספר הינו סתמי, יש בה מימד ראוי ואף מתבקש כאשר חלוקה מתמטית "טהורה" איננה אפשרית בנסיבות המקרה. כך למשל, מי שאין ביטוי לתרומתו להון האגודה, פוצה.
התקבלה הטענה בדבר זניחות הפגיעה בקניין התובעים. כאשר בפועל 97.5% מסך יחידות ההשתתפות חולקו בהתאם להלכת ניר בנים, ומשלא הוכח כי ישנו ייחוס מדויק, נקבע כי הפגיעה מידתית ואף מינורית, ולכן הכלל שלא להתערב בהחלטות אסיפת האגודה גובר. לשיטת ביהמ"ש מוקד הדיון הוא מידת הפגיעה ביצרנים, ולא התוספת למשקים הקטנים.
ביהמ"ש דחה את טענת התובעים לגבי תשלומי האיזון. ראשית נקבע, כי תשלומי האיזון היוו מענה לחלוקה שוויונית של יחידות בלתי מזוהות, אשר היטיבה עם מרבית הרפתנים. שנית וחשוב מכך,
לאור מאפייני מוסד מושב העובדים, המשמעות הזניחה של החלטות האיזון והיעדר אפשרות חלופית לחלוקה מדויקת, נקבע כי מדובר בהחלטה מידתית וראויה שאין להתערב בה. זאת, ביחוד לאור ההלכה כי יש לנהוג באיפוק וריסון בנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות אסיפה כללית.
התקבלה טענת התובעים כי חלוקת הדיבידנדים מנוגדת להלכת ניר בנים. נקבע כי לאחר שמנגנון החלוקה נקבע כפי שנקבע, לא ניתן לנתק מלאכותית בין הדיבידנד למניה עצמה, והסיבה שאין לכך התייחסות בעניין ניר בנים, היא שזה מובן מאליו.
סיכום
בית המשפט ביטל את החלטת האסיפה הכללית בעניין חלוקת הדיבידנדים באופן שוויוני, אך הותיר על כנה את ההחלטה בדבר תשלומי איזון לחלק מהמשקים.
לאור העובדה שרק חלק מהתביעה התקבל, על כפר יהושע לשאת רק בחלקן של הוצאות התובעים, בסך כולל של 30,000 ₪.
