בקשות לסילוק על הסף שהוגשו ע"י האגודה השיתופית, הפועלת בתחום הישוב כרכום ומנהלת בפועל את הישוב (להלן: "האגודה"), וועד מקומי כרכום (להלן: "הוועד") ואח',  כנגד תביעה כספית לפיצוי והשבה כספים בסך 176,515 ₪, אשר תובע אחד מתושבי הישוב (להלן: "המשיב").

רקע:

המשיב הינו תושב כרכום, משמש כחבר הוועד המקומי, היה חבר אגודה עד לשנת 2017, ומאז אינו חבר אגודה אך ממשיך להתגורר ביישוב. המשיב הגיש תביעה כספית לפיצויים והשבת כספים על חיובי מים וארנונה "אסורים", כנגד האגודה והוועד.

מנגד, האגודה והוועד ביקשו לדחות את התביעה על הסף, לחילופין להורות על מחיקתה על הסף, ולחילופי חילופין להורות על עיכוב ההליך והעברתו לבוררות. בקשת האגודה הינה מכוח תקנות האגודה, ובהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות ואילו בקשת הוועד מחמת העדר סמכות עניינית.

ת"א (שלום)(נצרת) 31080-06-22 אשל נ' כרכום כפר קהילתי אגודה שיתופית להתישבות תעשיתית וחקלאית בע"מ וחא', פס״ד מיום 02/02/23

אדם נפטר ובת זוגתו תובעת זכויות על המשק החקלאי שלו, עד כאן זה נשמע הגיוני ורגיל. אך, מה הדין במצב בו הזוג התחתן רק כחמישה שבועות בטרם נפטר האדם ממחלה סופנית?

עניין זה הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון שם השופטת קבעה פסיקה מהפכנית בשאלה למי מגיעות הזכויות במשק. מה פסק בית המשפט והדרכים בהן ניתן להגן על עצמנו ועל הרכוש שלנו בעת נישואים בפעם השנייה, כל זה בכתבה. 

במקרה הנדון, בני זוג שהיו בעלי זכויות של ברי רשות במשק חקלאי התגרשו. בהסכם הגירושין, הסכימו בניהם כי הזכויות בנחלה יישארו רק שלו ואילו בת הזוג, ויתרה על זכויותיה.

בפועל, לא שונה הרישום בפנקסי המקרקעין, אך הוא התגורר שם לבדו ועבד במשק בעבודה חקלאית.

במרוצת השנים, הכיר בת זוג חדשה והם קיימו זוגיות אך, גרו בנפרד. הם אף ערכו הסכם ממון לפיו תהיה בניהם הפרדה רכושית מלאה על כל הרכוש העכשווי והעתידי שיצבור כל אחד מהם. בהסכם אף נכתב שאם הוא ילך לעולמו, בת זוגתו תצטרך לעזוב את המשק תוך 90 יום ולמסרו ליורשיו.

הוא אפילו כתב צוואה שם הורה על מכירת הזכויות במשק ועל דרך חלוקת הכספים.

לאחר שחלה במחלה סופנית, בת הזוג עברה לגור עמו במשק במשך כשנתיים והם התחתנו כחמישה שבועות בלבד לפני מותו.

כעת, מצד אחד בת הזוג הנוכחית טוענת לזכויות במשק ומהצד השני, גרושתו וילדיו טוענים גם הם לזכויות ומבקשים צו לסילוק ידה של בת הזוג מהמשק.

תמ״ש (רשל״צ) 5882-03-11 פלונית ואח׳ נ׳ מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז ואח׳, פס״ד מיום 12/04/17

התובעת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו חוזה החכירה בין הצדדים הוארך לתקופה של 99 שנים החל מיום 1.3.2037 וללא כל תנאי נוסף. לחלופין תביעה לצו עשה המורה לנתבעת להאריך את חוזה החכירה בהתאם לאמור לעיל.

לטענת התובעת רמ"י לא רשאית לשנות את ההסכם באופן חד צדדי ובניגוד להסכמות וזאת בהיותה צד להסכם תקף ומחייב; קל וחומר בהינתן רשות שלטונית.

רמ"י טענה מנגד כי סעיפי ההסכם אשר הוספתם מתבקשת אינם "תנאי נוסף", לא משנים מהמערך ההסכמי בין הצדדים, אלא הבהרה המתחייבת בהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל ובהתאם לחובתה של רמ"י כרשות ציבורית.

ת"א(ת״א) 61072-02-22 ב.ו.ב מדף 35 בע"מ נ' מדינת ישראל, פס״ד מיום 06/06/23

סאגה בת חמש שנים וחצי הסתיימה בניצחון...

חוק "תובענות ייצוגיות"^[1] חוקק במטרה להרתיע מי שנוקט בקיפוח "שולי" ו"זניח" ולהגן על צרכן שנפגע במידה אשר כשלעצמה אינה מצדיקה הגשת תביעה בבית משפט.

הפרקטיקה שנקבעה בחוק היא שאחד/ים מגיש/ים תביעה שבה מיוצגת קבוצת אנשים גדולה יותר להם עילת תביעה משותפת ויחד הצבר הנזק/העוול הופך משמעותי.

התהליך המשפטי הוא כזה שתחילה מבוקש מבית המשפט לאשר את התביעה כייצוגית, אם אישר בית המשפט שהתביעה אכן עומדת בתנאים של תביעה ייצוגית, לאחר שנחשף לטיעונים, או אז יתקיים הדיון לגופו ובסופו אם מתקבלת התביעה נפסק סכום פיצוי לטובת יחידי הקבוצה, פיצוי נוסף לתובע הייצוגי כמו כן פוסק בית המשפט את שכר טרחתו של ב"כ התובע הייצוגי.

קיבוץ איילת השחר (להלן: "התובע" או "הקיבוץ") הגיש תביעה כנגד חברת הקיבוץ (להלן: "הנתבעת"), לקבלת סעד הצהרתי שימנע מהנתבעת מלבצע עבודות בניה בכלל והקמת מעלית בפרט במקרקעי הקיבוץ, ללא אישורו.

ת"א (שלום)(צפת) 25376-10-20 קיבוץ איילת השחר אגודה שיתופית נ' אונה, פס״ד מיום 22/04/23

עתירה מנהלית שעניינה זכות ייזום, לפי הסכם השבה של מקרקעין בין הצדדים שנחתם בשנת 2019, בנוגע למתחם מקרקעין שהיו מוחכרים לשם הפעלת בית הספר החקלאי "כנות".

עת"מ (ב״שׁ) 48797-09-22 הבונה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 08/02/23

צבי ואיריס סויסה (להלן: "הנתבעים") הקימו מתחם פיינטבול על קרקע שהוגדרה כקרקע חקלאית ע"י רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). כאשר גילתה הרשות על השימוש החורג של הנתבעים בקרקע, הגישה תביעה לפינוי המקרקעין ולהפסקת השימוש החורג. מחלוקת הצדדים הינה בדבר תחילת וסיום מועד השימוש החורג וגובה דמי השימוש שיש לחייב את הנתבעים בשל השימוש המפר.

ת"א (שלום)(ב״שׁ) 35393-08-19 רשות מקרקעי ישראל – מחוז דרום נ' סויסה ואח', פס״ד מיום 25/12/22

הורים מנוחים ל-9 הותירו נחלה אשר לא מתקיימת בה פעילות חקלאית כבר שנים רבות, ההורים לא העבירו את זכויותיהם בנחלה במהלך חייהם ואף לא רשמו בן ממשיך. לאחר פטירת ההורים כל אחד מתשעת האחים ירש חלק שווה מהעזבון. הנתבע 1 חי במשך כל חייו במשק גם לאחר פטירת הוריו, הוא הקים שם משפחה יחד עם הנתבעת 2 וגידל שם את ילדיו. במהלך 14 שנים התובעים- אחיו של הנתבע דרשו ממנו לפצות אותם על חלקיהם בנחלה או לחלופין למכור את הנחלה ולחלק את התמורה. הנתבע 1 לא נענע לדרישותיהם.

שווי ה"ברוטו" של הזכויות במשק עומד על סך של כ-4,300,000 ש"ח. לאחר תשלומים צפויים ומיסים שווי ה"נטו" של הזכויות במשק עומד על כ- 1,870,000.

תמש (י-ם) 12739-11-18 פלוני נ' אלמוני, פס״ד מיום 09/11/22