אחד המאפיינים הבסיסיים של בעלות על זכויות הקרקע, הינה האפשרות של בעלי הזכות לקבוע את זהות הפרטים להם הזכות להשתמש בקרקע, לעבור דרכה או לעבדה. ואולם, כמו כל זכות, אין היא אבסולוטית ומוחלטת, ולעתים מתנגשת היא עם זכויות אחרות, אשר גם הם למצער ראויות להגנה.
בצורת ההתיישבות של מושב, שלא פעם מאופיינים בקרבה פיזית גדולה בין חברי המושב והנחלות שלהם, עלול להיווצר מצב עובדתי, שבו מיקום נחלה של חבר מסוים, גורמת לאי נוחות וקשיים בעיבוד ובמגורים של חבר אחר, לו נחלה סמוכה לנחלת שכנו.
בבית משפט השלום בנצרת (תא (נצ') 22045-06-15 רפאל עזרי נ' משה דהן) התקבל בחודש יוני השנה סעד זמני, בתביעה שבנדון. בבקשה, מבקשים חברי מושב להורות למשיבים, שכניהם, לאפשר להם לעבור בשטח המשיבים סעד זמני המורה על המשיבים חברי מושב, לאפשר למבקשים, גם הם חברי מושב הגרים בסמיכות למשיבים, לעבור בשטחם, עד אשר ימצא פתרון אחר להנגשת הנחלה החקלאית של המבקשים, מבלי שידרשו לעבור בשטח המשיבים. להלן עובדות המקרה כדלקמן:
מבקשי הסעד מחזיקים בזכות של בר רשות בנחלה חקלאית במושב בצפון. משנות ה-90 המוקדמות, עשו המבקשים שימוש חקלאי בלעדי במשק החקלאי שהוקצה להם ע"י האגודה. המשק, החקלאי אינו נמצא בסמיכות פיזית למגרש המגורים שלהם, כך שלא קיימת גישה ישירה ממגרש המגורים למשק החקלאי. בצר להם, נאלצים המבקשים לעבור דרך נחלה אחרת במושב. הנחלה בשימוש בלעדי של המשיבים.
יצוין כי השימוש החקלאי שעושים המשיבים בנחלה החקלאית, כולל מבנים חקלאים רבים, לרבות לול, רפת לבקר, אורוות לסוסים. משמעות הדבר הינה כי בנחלה החקלאית ישנם בעלי חיים, אשר מחייבים את המבקשים טיפול יומיומי מסור. משמעות הדבר היא כי נדרשת להם גישה חופשית לאדמות המשק החקלאי שבחזקתם.
לא זו אף זו, המשיבים הגישו עתירה מנהלית כנגד האגודה, אשר התחייבה לסלול כביש גישה נפרד לנחלה החקלאית, כך שיוותר הצורך לעבור בחלקת המשיבים. המשיבים עצמם, לעולם לא התנגדו למעבר בשטחם, עד לאחרונה, וזאת בשל סכסוך בין המשיבים למבקשים שאינו קשור במישרין למעבר בין החלקות, אלא בבסיסו תאונת דרכים בין בנם של המבקשים ואחד המשיבים.
בית המשפט בבואו לדון בבקשת הסעד הזמני, בוחן את הסיכוי לזכות בסעד המבוקש בהליך העיקרי. בבחינה זו, די בכך שמוכח כי התביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה משפטית רצינית הראויה להתברר.
בנוסף, בית המשפט בוחן את מאזן הנוחות. בבחינת מבחן זה, נבדק הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.
בית המשפט, לאחר שבדק את ראיות הצדדים ואת טיעוניהם, קבע כי הגם ואין הוא קובע מסמרות בעניין, עמדו המשיבים בנטל ההוכחה כי יש סיכוי סביר לקבל את הסעד המבוקש בהליך העיקרי. זאת ועוד, מאזן הנוחות נוטה בבירות לטובת המבקשים, שכן הסעד הזמני נדרש לצורך שימור המצב שהיה קיים עד לאחרונה, עת המשיבים לא התנגדו למעבר בנחלתם. בנוסף לא נראה כי יגרם נזק מהותי למשיבים לנוכח מעבר המבקשים דרך נחלתם.
בית המשפט שם דגש על אופי הפעילות החקלאית. כאמור, גידול בעלי החיים מחייב גישה יומיומית וחופשית לאדמה החקלאית, והתנגדות המשיבים בשלב זה, מסכנת את משלח ידם של המבקשים ומסכנת את מצבם הבריאותי של בעלי החיים. לסיכום, היות והמבקשים פועלים גם במישור המנהלי לפתרון הסוגיה, פסק בית המשפט כי מתבקש לתת סעד זמני המורה על מעבר חופשי של המבקשים בנחלת המשיבים, לצורך הגעת חופשית לשטח החקלאי של המבקש.
