פעמים רבות פועלים מוסדות התכנון ו/או יזמים פרטיים לשינוי מדיניות תכנונית הקבועה בתכנית תקפה ("התכנית הישנה"), באמצעות קידומה של תכנית חדשה ("התכנית החדשה"). לדוגמה – התכנית הישנה קובעת ייעודו של שטח למטרת תעשיה; ואילו התכנית החדשה משנה את ייעודו של השטח למטרת מגורים.
הליך קידומה של תכנית עד אישורה הסופי למתן תוקף, עשוי לקחת מספר שנים. הליך זה כולל מספר שלבים. אחד מן השלבים המתקדמים הינו הפקדת התכנית להתנגדויות. בשלב זה, כבר עברו מסמכי התכנית דיונים רבים, ומדובר במדיניות תכנונית מגובשת.
על מנת למנוע את סיכול יישומה של המדיניות התכנונית המוצאת ביטויה בתכנית מופקדת (שטרם אושרה באופן סופי), חוקק המחוקק את סעיף 97 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ("החוק"). כותרתו של הסעיף: "הוראות לגבי מתן היתר שלא על פי תכנית מופקדת". וזו לשונו של הסעיף:
97. (א) (1) הפקידה הועדה המקומית תכנית שבסמכותה, כאמור בסעיף 61א, ועוד לא ניתן לה תוקף, לא יינתן כל היתר לפי סעיף 145 לגבי המקרקעין שבתחום התכנית שלא בהתאם לתכנית המופקדת, אלא באישור הועדה המקומית; לא תדון הועדה המקומית לפי פסקה זו אלא אם כן פורסמה, על חשבון המבקש, הודעה כאמור בסעיף 149 וניתנה, למי שעלול להיפגע מההחלטה, הזדמנות לטעון טענותיו; החלטת הועדה תישלח לצדדים;
(2) הרואה עצמו נפגע מהחלטת הועדה המקומית, בדבר מתן היתר על פי סעיף זה, רשאי לערור לועדת הערר.
(ב) (1) הפקידה הועדה המחוזית תכנית שבסמכותה כאמור בסעיף 61א ועוד לא ניתן לה תוקף, לא יינתן כל היתר לפי סעיף 145 לגבי המקרקעין שבתחום התכנית שלא בהתאם לתכנית המופקדת אלא באישור ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית; לא תדון הועדה המחוזית לפי פסקה זו אלא אם כן פורסמה על חשבון המבקש הודעה כאמור בסעיף 149 וניתנה למי שעלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות לטעון טענותיו; החלטת הועדה תישלח לצדדים.
(2) הרואה עצמו נפגע מהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית בדבר מתן היתר לפי סעיף זה, רשאי לערור לועדה המחוזית.
לאחרונה, העלה יזם בפני בית המשפט טענה, ולפיה סעיף 97 לחוק חל רק על בקשות להיתר התואמות להוראות התכנית המופקדת, וכי הדרישות שבסעיף אינן חלות על בקשה להיתר לשימוש חורג.
הנימוק של היזם: הרציונל החקיקתי העומד מאחורי סעיף 97 – מניעת סיכול יישום תכנית מופקדת – אינו מתקיים במקרה של שימוש חורג. זאת, באשר בשונה מהיתר רגיל (תואם תכנית) הניתן לצמיתות, הרי שבהתאם להוראות סעיף 148 לחוק: "היתר לשימוש חורג מתכנית יינתן לתקופה מוגבלת מראש".
טענת היזם נדחתה על ידי בית המשפט. נקבע כי הוראות סעיף 97 חלות, הן על בקשות לקבלת היתרים תואמים לתכנית המופקדת; והן על בקשות לקבלת היתר לשימוש חורג מהוראות התכנית המופקדת. בית המשפט ביסס קביעתו זו על הוראותיה המפורשות של תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, ולפיהן כל שימוש חורג טעון היתר בהתאם להוראות סעיף 145 לחוק.
סיכום
הגם שהיתר לשימוש חורג הינו היתר זמני מטבעו, הרי שכאשר המדובר בשימוש חורג מהוראות תכנית מופקדת, כפופה הבקשה לקבלת אישור מוסד התכנון אשר הפקיד את התכנית.
עת"מ (מרכז) 11624-04-15 א.נ.ג גוסטו נכסים בע"מ נ' ועדת המשנה לנושאים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח'
