כנס עשור לעמותת "אדמתי", התקיים לפני שבועיים באולמה של מועצה אזורית דרום השרון. בחירת המקום לא הייתה מקרית. בחרנו מיקום בלב אזור חקלאי (עדיין) פורח, אשר מתיישביו משנות ה 30 ויורשיהם, עוד זוכרים את התנאים בהם הוקמו הישובים אז. מתיישביו "החדשים" מראשית שנות ה 50 גם הם זוכרים ימים קשים ביותר: מושבים וקיבוצים כגון אלישמע, שדה חמד, ניר אליהו ואייל הוגדרו אז כ"ישובי ספר" ! יש לזכור כי כוכב יאיר הוקמה רק כ 30 (!) שנה אחר כך. מאז עברו שנים רבות. האולם המפואר בו התכנסנו משקף את עוצמתו של המגזר הכפרי בכלל ואת הישגיהם של מנהיגות המועצה האזורית הישובים והתושבים שם.

בחרנו מיקום עם חנייה בחינם ובשפע ולא גבינו שקל אחד מן המשתתפים. שיקפנו בכך את העובדה שאיננו פועלים להשגת רווח ויתרונות עסקיים גרידא.

באחרונה נתן בית המשפט העליון תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המושבים חרות וכפר הס בשון לבין המדינה (רמ"י - רשות מקרקעי ישראל), לפי תשם מדינה למושבים אלו פיצוי בגין הפקעת 110 דונם בסכום שיא של 170,000 שקל לדונם, המהווים כ- 12% מערכה של הקרקע ביעודה החדש לבניה. שטח זה שנקנה בשנת 1958, ככל הידוע במימון משותף של המושבים (כ-90% ורק 10% מקק"ל) היה ברשות המושבים ועובד על ידם על להפקעתו.

בכך נדמה כי אחת מטענותיה העיקריות מיום היווסדה של עמותת "אדמתי", בה חברים כ-150 מושבים וקיבוצים ותיקים אשר הוקמות שנים רבות לפני הקמת המדינה ואפילות לפני הקמת מינהל מקרקעי ישראל, הוכרה סוף סוף, לאחר כעשר שנות פעילות, עלי ידי בית המשפט העליון ואולי אף על ידי רמ"י - כטענה מוצדקת.

טענה זו, התובעת פיצוי הוגן בגין חלקם של הישובים בעליית ערך הקרקע ובעיקר בגין השקעות כספיות בקנייתה ובהשבחתה, מופיעה בעשות תביעות משפטיות ומטעם ישובים רבים, רובם המכריע חברי העמותה. אלו השתכנעו, ראשית, כי תביעתם צודקת ואולי, רק אולי, יש לה סיכוי שתתקבל על דעת רשויות המדינה ובתי המשפט.

 (מתוך קו למושב - 09/12)

לפני מס' שבועות פרסם הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח (oecd ) בשיתוף עם ארגון המזון והחקלאות (FAO) דו"ח על חקלאי ישראל בהשוואה לעמיתיהם שארצותיהם חברים בארגון.  ארגון ה-0 ECDמפרסם מעת לעת דו"חות השוואתיים בתחומים שונים של המדינות החברות בארגון ובמרבית הדו"חות הללו מצבה של ישראל עגום.

דווקא החקלאות והחקלאים הישראלים זוכים לשבחים, בניגוד לביקורות חוזרות ונשנות של כלכלנים ועיתונאים מסוימים וקבועים , אשר גם הדו"ח הזה של ארגון ניטרלי לא יבלבל אותם מלהמשיך ולהשמיץ את החקלאים.  חשיבותם של דו"חות הארגון לשיתוף פעולה הוא בהעברת מידע אובייקטיבי על מצבה של כל מדינה החברה בארגון לעומת מדינות אחרות ובכך לעודד את המדינה הנמצאת בפיגור בתחומים מסוימים, לפעול על מנת שלא להישאר מאחור בתחומים הנבדקים כמו כלכלה, רווחה בריאות.

אחד ממטרות "פקודת היערות", חוק מתקופת המנדט, הוא להגן על עצים, זאת לאחר שנכרתו ונפגעו עצים רבים ובהם עצים עתיקים.   עד שנת מאי 2008, הייתה רשימה של כ-60 עצים מוגנים, וכדי לעקרם או להעתיקם בשל קיומה של תוכנית נדרש אישור של "פקיד היערות".  בחודש נובמבר 2008 נכנס לתוקף תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, תיקון שיזם ח"כ אופיר פינס-פז האוסר כריתת עצים בוגרים שהגדרתם על פי החוק שתוקן, עץ שגובהו 2 מטר וקוטר גזעו 10 ס"מ. מדובר בתיקון הקובע כי לא יאשר מוסד תכנון תוכנית בניה, אלא לאחר שבחן את הצורך בשמירה על העצים במסגרת מכלול שיקולים תכנונים ולאחר שמוסד התכנון התייעץ עם פקיד היערות.

תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, הפך למעשה את כל העצים למוגנים ומחייבים אישור כריתה וכריתת עץ ללא אישור הינה עבירה פלילית, גם אם העץ גדל בחצר בית פרטי כחלק מעצי הנוי, לאחר שנשתל והגיע לגודל שבו חלה עליו "פקודת היערות". מרגע זה הוא הופך העץ למוגן ולא ניתן לכרות או להעתיק אותו ללא רישיון.  כאשר עולה צורך מסיבה כלשהי צורך בכריתה, יש חובה להגיש בקשה לכריתה.

עידן "הכפר הקטן" שבו המדיה מביאה לסלון ביתנו מידע עדכני על התרחשויות בקצה אחר של העולם, הופכת כל בעל סמרטפון לעיתונאי בפוטנציה, ויכולת זו מאפשרת לחשוף דברים שעד העשור האחרון היו נסתרים מעיני הציבור והיום מחייבות כל אחד ובוודאי את אלה המופקדים על הגנתו, ביטחונו, רווחתו של הציבור לחשוב היטב איך לנהל את המערכה, כך שלא רק תיעשה בצורה ראויה, אלא גם תיראה בעיני ציבור הצופים בארץ ובעולם ככזו.

ראשי ממשלות ישראל בעבר ובהם בן גוריון, גולדה מאיר או אשכול , לו היו עומדים היום לבחירה, לא בהכרח שהיו נבחרים שכן לבוחר הפוטנציאלי יש גירויים רבים ומגוונים וההחלטה במי לבחור כוללת מעטפת שלמה של קריטריונים והאידיאולוגיה היא רק אחת מהם. הבוחר היום מתייחס גם לחזות החיצונית, שכן המידע על המועמד ניתן בעבר ברדיו הממלכתי, או בעיתון מטעם, אך היום כולל רשתות תקשורת רבות, כולל מדיה אלקטרונית ורשתות שבהם גם רואים וגם שומעים את המועמד ובעייתו העיקרית של האזרח היא לא חופש המידע, אלא עודף המידע שממנו הוא צריך לברור את המוץ מן התבן.