ערעור על החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות במסגרתה נדחתה בקשת המערער להורות על תיקון פנקס החברים של מושב הודיה, ולמחוק מהפנקס שמות של 19 חברים במושב אשר התקבלו על ידי אסיפות כלליות שהתקיימו במרוצת השנים.
הרקע:
המערער הינו חבר מושב הודיה המאוגד כאגודה שיתופית. לאחר בחירות לוועד המושב, פנה החבר לרשם האגודות השיתופיות והעלה טענות כנגד פנקס החברים של המושב. החבר ביקש להורות על תיקון פנקס החברים של המושב ולמחוק מהפנקס שמות של 19 חברים אשר התקבלו לאגודה על ידי אסיפות כלליות שהתקיימו באגודה במרוצת השנים. וזאת לטענתו, כיוון שאותם חברים אינם בעלי זכויות בנחלה במושב, ועל כן אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים כדי להתקבל כחברי אגודה.
עוזרת הרשם דחתה את טענות החבר והבהירה כי סעיף 6 לפקודת האגודות השיתופיות קובע תנאי אחד בלבד לכשירותו של אדם להיות חבר באגודה שיתופית, והוא היותו בגיר. תקנות האגודות השיתופיות מבהירות שאדם שמעוניין להתקבל כחבר אגודה יגיש בקשה בדרך הקבועה בתקנון האגודה. במקרה דנן, תקנון המושב קובעות כי על המבקש להיות "בעל אופי טוב, בן 18 לכל הפחות פרט ליורש של חבר שנפטר, ואינו חבר באגודה אחרת, אשר מטרותיה דומות למטרות האגודה הזאת". עוזרת הרשם קבעה כי החוק והתקנות לא מתייחסים ליחס הקנייני שבין המבקש להתקבל כחבר לבין נחלה במושב, ולפיכך אין מקום לפסול אדם מחברות במושב אך על רקע העובדה שהוא אינו בעל זיקה קניינית לנחלה.
החבר החליט לערער על קביעה זו. לטענתו, יש לקרוא לתוך הדרישות הנוגעות לקבלת אדם כחבר אגודה גם את קיומו של קשר קנייני או מעין קנייני בין המועמד לחברות לבין נחלה במושב. לשיטתו, טיב היחסים שבין החברים במושב מחייבים את המסקנה לפיה לא יוכל אדם להתקבל כחבר אלא אם הוא בעל נחלה במושב או בעל זיקה קניינית לנחלה.
דיון והכרעה:
בית המשפט קבע שדין הערעור להידחות הן מטעמים דיוניים, והן מטעמים הנוגעים לטיבו של ההליך ולגופו של עניין.
הטעם הדיוני- החבר לא צירף את אותם 19 חברים, אשר בהם עסקה הבקשה הראשונית, כצד להליך הערעור. הכלל הינו שיש לצרף כמשיב לערעור מנהלי "כל מי שהיה בעל דין להליך לפני בית הדין". לפיכך, למרות שהחברים היו צד להליך שהתנהל בפני רשם האגודות, משלא צורפו כמשיבים לערעור דנן, נמנעה מהם האפשרות להעלות את טענותיהם. לכן, יש לדחות את הערעור.
הפן הנוגע לטיב ההליך- כאשר בית המשפט דן בערעור מנהלי, חלים כללי המשפט המנהלי, לפיהם יש להעניק משקל לסוגיות תום הלב וניקיון הכפיים וניתן משקל רב לשיהוי. בהגשת העתירה/ ערעור במקרה דנן, עמדה עוזרת הרשם על כך שטענות החבר הועלו שנים מספר לאחר שהצטרף לאגודה. דרך התנהלות זו, במסגרתה מבקש המערער לפסול את חברותם של מי שהתקבלו כחברים באגודה לפני שנים רבות, נגועה בשיהוי משמעותי, ומטעם זה יש לדחות את הערעור. בנוסף, החברים התקבלו לאחר שהתקיימה הצבעה חוקית באסיפה הכללית של האגודה. בעניין זה חלים הכללים הנוגעים להתערבות בית המשפט בהחלטות אסיפה כללית, ובכלל זה ההלכה לפיה התערבות שיפוטית בעניינים מעין אלה תהיה מרוסנת ומאופקת, כל עוד ההחלטה הולמת את החוק ואת תקנון האגודה.
ולגופו של עניין- בית המשפט קבע, כי לא נכללת בחוק דרישה לקיום זיקה קניינית או מעין קניינית בין חבר באגודה לבין נחלה. אם בעבר עסקו החברים בחקלאות בלבד וחלה זהות מלאה בין בעלי הנחלות לבין החברים באגודה, הרי שברבות השנים חל שינוי הן בתחומי העיסוק של חברי המושב והן בתמהיל החברים במושב. ההחלה לפיה לא ניתן לקבל אנשים מוכשרים ויצרנים המתגוררים באורח קבע במושב כחברים באגודה שיתופית המנהלת את המושב, רק מהטעם שלא עלה בידם לרכוש נחלה, היא החלטה שהגיונה מוטל בספק.
סיכום:
הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד המושב בסכום כולל של 15,000 ₪.
עמ"נ 36914-07-18, הכהן נ' מושב הודיה, פס״ד מיום 01/01/2019
