פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מאפשרת כאמור בכותרת קיזוז בין שעות חוסר לשעות נוספות במהלך אותו חודש עבודה.
אלו הנסיבות בהן כך נפסק:
עובד שהועסק בחברה כנהג ומחסנאי כשנה וחצי, פוטר. בעקבות פיטוריו הגיש העובד תביעה בסך של כ-260,000 ₪ בגין רכיבים שונים (גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין העסקה שלא כדין, פיצוי בגין העסקה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה אי מתן הודעה לעובד ופיצויי הלנה).
כאן נתמקד בסעיף אחד מבין רכיבי התביעה והוא הסעיף העוסק בתביעת העובד לגמול שעות נוספות.
להלן פרטי ה"סיפור": העובד החל עבודתו כעובד שעתי, כעבור חודשיים עבר להיות מועסק במשכורת חודשית ששיעורה 5,500 ₪ ברוטו וכעבור חודשים אחדים שוב הועלה שכרו הפעם ל-7,000 ₪ נטו.
בתביעתו בבית הדין האזורי טען העובד כי עבד שעות עבודה רבות מידי יום ולא קיבל עבורן תשלום. על פי חישוביו זכאי היה עבור שעות אלה לתשלום בסך- 36,000 ₪. מנגד טענה החברה כי סוכם עם העובד על שכר גלובלי הכולל תשלום עבור שעות נוספות. לחילופין טענה החברה כי על פי דוחות הנוכחות, לעובד חסר שעות לעומת עודף שעות רק סך השווה ל-10,000 ₪ ולא כטענת העובד.
בית הדין האזורי קבע עובדתית כי אכן שעות עבודתו של העובד השתנו מחודש לחודש, היו חודשים בהם עבד שעות נוספות מרובות והיו חודשים בהם לא השלים את מכסת השעות המהווה משרה רגילה מלאה. בית הדין האזורי קבע שאכן סוכם על שעות נוספות גלובליות ודחה את התביעה לגמול בעד שעות נוספות.
בערעורו לבית הדין הארצי טען העובד נגד קביעתו של בית הדין האזורי כאילו הוסכם בין הצדדים על שכר גלובאלי וטען לטעות משפטית של בית הדין האזורי וזאת מ-4 טעמים:
- בתלוש השכר לא נרשם רכיב נפרד עבור שעות נוספות.
- לא הוצג מסמך המעיד על סיכום בדבר מספר שעות העבודה הנוספות.
- גובה "התוספת" – לה טענה החברה לא היה בו כדי לכסות את שהגיע כגמול שעות נוספות בעד השעות שנעבדו בפועל.
- תוספת השעות הנוספות חרגה מהמותר על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.
בית הדין הארצי קיבל חלקית את ערעור העובד באשר לזכאותו לתשלום גמול שעות נוספות על פי דוחות הנוכחות.
בית הדין הארצי קבע כי העובדה שבתלוש השכר לא נרשמה שורה נפרדת המבטאת גמול שעות נוספות מביאה למסקנה כי השכר אותו קיבל העובד היה שכר רגיל בלבד וערך שעת העבודה הוא זה המתקבל מחלוקת השכר ב-186 שעות בחודש. (משרה רגילה-מלאה בשעתה).
בית הדין ציין כי העובד בחישוביו התייחס רק לימים בהם עבד שעות נוספות והתעלם מאותם ימים בהם לא השלים יום עבודה רגיל.
בית הדין הארצי חוזר על הלכות מפורסמות לפיהן מעסיק שנתן לעובד הטבות לפנים משורת הדין אינו יכול לבטלן כאשר העובד מסיים עבודתו. בעניינינו, לכאורה משהחברה לא ניכתה משכרו של העובד את שעות החסר אין היא רשאית לחשב שעות אלה עם סיום עבודתו של התובע. אלא שלא זה המקרה כאן, בית הדין קובע שבמקרה דנן, נסיבות שונות. על סמך קביעתו של בית הדין האזורי שני הצדדים טעו לחשוב שמדובר ב"שכר כולל" ולכן לא ערכו תחשיב מדוייק של שעות העבודה בין אם לטובת העובד או לטובת החברה. בית הדין קובע כי "משמבקש העובד לתקן טעות זו, ולבצע תחשיב אריתמטי צריך לכלול את כל ימי ההעסקה בחודש בגינו מבוקש תשלום גמול שעות נוספות...ואין מקום למיקוד בימים נבחרים מתוך החודש".
נפסק: באותם חודשים בהם על פי התחשיב האריתמטי המתייחס לכלל ימות החודש לא עבד העובד במצטבר שעות נוספות – נדחית תביעתו. לעומת זה בחודשים בהם בסה"כ נעבדו יותר שעות ממשרה רגילה מגיע לעובד גמול שעות נוספות בגין שעות אלה כאשר התעריף לגמול מתבסס על השכר השעתי הרגיל.
תביעתה של החברה לקיזוז גם בין החודשים נדחתה על ידי בית הדין הארצי.
אם כך, מה למדנו?-
- ככלל אסור שכר הכולל גמול שעות נוספות.
- במקום בו יש הסכם לשכר גלובלי יש לערוך בעניין זה הסכם מפורש ו/או יש לרשום את גמול השעות הנוספות הגלובליות בשורה נפרדת בתלוש השכר.
- במקום בו לא כך נעשה והצדדים נוהגים כאילו השכר כולל שעות נוספות הרי ששכר זה נחשב לשכר רגיל שממנו נגזרות הזכויות האחרות.
החידוש בפסק הדין הוא שבמקום בו הצדדים התייחסו ל"שכר כולל" ולא ערכו חישוב אריתמטי אין להתמקד דווקא בימים נבחרים בחודש. אם בחישוב חודשי כולל השכר מכסה את המגיע בעד שעות נוספות לא יהא העובד זכאי לתוספת גמול שעות נוספות.
* ע"ע 52804-12-15 ינאי ריין נ' הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ ניתן ב– 3.6.2018
אין באמור לעיל כדי להחליף ייעוץ משפטי.
