הרקע
המבקש, הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד קיבוץ אפק. המבקש טען כי בעקבות שריפה שהתחוללה בבריכות המדגה אשר בשטח הקיבוץ, נגרמו מפגעים ומטרדי זיהום אוויר וריח חזקים, אשר גרמו נזקים לכ-5,000 תושבי המקום. את הנזק העריך המבקש בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד מהנפגעים, ובסה"כ העמיד את תביעתו ע"ס 7.5 מיליון ₪. המבקש הסתמך על חוות דעת מקצועית וכן על תלונות מרובות שהוגשו בנושא למשרד להגנת הסביבה.
מנגד טען הקיבוץ, כי במועד פרוץ השריפה שטח בריכות המדגה היה בבעלות בלעדית של רשות מקרקעי ישראל ולא היה חלק מהקיבוץ ועל כן האירוע לא היה בשליטתו. כמו כן, טען הקיבוץ כי בריכות המדגה מצויות במתחם מגודר, וכי בכל מקרה הוא לא צפה ולא היה עליו לצפות את קרות השריפה.
בנוסף טען הקיבוץ, כי הבקשה הוגשה לביהמ"ש שנתיים לאחר האירוע, ועל כן מדובר בשיהוי ניכר אשר גרם לקיבוץ לפגיעה בזכויותיו החוקיות, שכן אין ביכולתו כעת לערוך חקירה של חוקר אש ולגבות ראיות לעניין ההצתה ומקור השריפה בשל השיהוי. מכל מקום, לטענת הקיבוץ, מחקירה פרטית שערך באמצעות חוקר, עולה כי מקור השריפה הוא בעבודות לחישוף קרקע שהתקיימו בשטח שפותח לשכונות מגורים חדשות בקרית ביאליק, אשר בהן קבלן הגזם שביצע את העבודות השליך את הגזם לבריכות המדגה דבר אשר גרם לפרוץ השריפה.
דיון והכרעה
במהלך ניהול ההליך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקש ימשוך את בקשתו לאישור התביעה הייצוגית, ובתמורה התחייב הקיבוץ לממן פרויקטים סביבתיים בשווי של 150,000 ₪, ובכלל זה פרויקטים חינוכיים בבית הספר בקיבוץ, מבצע איסוף פסולת, הקמת צוות כוננות חירום לסיוע בכיבוי אש בסביבת הקיבוץ, וכן התקנה ושימוש במתקנים סביבתיים כגון מערכות לשימוש באנרגיית שמש להפקת חשמל.
על פי החוק הסכמה בנוגע להסתלקות מתביעה ייצוגית נדרש את אישור ביהמ"ש, ועל כן פנו הצדדים בבקשה לאשר את ההסכם.
לאחר עיון בבקשת הצדדים, נעתר ביהמ"ש לבקשה ונתן תוקף של פס"ד להסכם בין הצדדים. כמו כן, הורה ביהמ"ש כי עד ליום 01.09.18, יעביר הקיבוץ דו"ח המפרט את הפרויקטים אותם הוא מתכוון לבצע תוך פירוט הסכומים והעלויות של כל פרויקט, כך שסה"כ יגיעו ל150,000 ₪ כפי שסוכם.
סיכום
לאור האמור, קיבל ביהמ"ש את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של פסק דין, לרבות לעניין תשלום גמול למבקש בסך 3,000 ₪, וכן תשלום גמול ב"כ המבקש והוצאות חוו"ד בסך כולל של 33,000 ₪.
ת"צ (חיפה) 16804-04-17 – זיני נ' קיבוץ אפק, פס״ד מיום 08/02/2018
