מידע בנושא אחריות דירקטורים
בכל מושב ישנם אנשי מפתח המהווים את שדרת מקבלי ההחלטות. אנשים אלו יושבים בדרך כלל גם בדירקטוריונים של התאגידים אשר בבעלות המושב ו/או תאגידים אשר המושב שותף בהם. על נושאי המשרה, נציגי המושב בדירקטוריון, לדעת חלה עליהם אחריות מתוקף תפקידם וכי לולא ינהגו על פי המתחייב בדין ובפסיקה עלולים להפנות כנגדם טענה שהם רשלנים. מכיוון שמדובר בנושא חשוב בחרתי להביא בפניכם את עיקרי החוק והפסיקה המתייחסים לנושא זה.
ראשית אציין כי הפסיקה מכירה ב"כלל שיקול הדעת העסקי". כלל זה מעניק הגנה לחברי דירקטוריון מפני ביקורת שיפוטית על תוכן החלטה שהתקבלה, ולמעשה מנחה את בית המשפט שלא להתערב בשיקול הדעת של נושאי המשרה בחברה, אפילו אם היה מוטעה. כלל זה נשען על התפיסה לפיה למערכת המשפט אין יתרון מוסדי בכל הנוגע להערכת סיכונים עסקיים, שהם חלק אינטגראלי מקבלת ההחלטות בשדה העסקי, המבוסס במידה רבה על התמודדות עם אי-ודאות. עם זאת, החסינות שכלל זה מקנה להחלטה העסקית אינה מוחלטת, ובניגוד לאי-ההתערבות בתוכן ההחלטה, בכל הנוגע לתהליך קבלת ההחלטות על-ידי נושאי המשרה בחברה, הדין מציב סטנדרטים ברורים וקובע מהם אמצעי הזהירות התהליכיים בהם עליהם לנקוט.
הלכה היא, כי חובת זהירות של דירקטור כלפי החברה מטילה על הדירקטור את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לחברה. המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחנו של הדירקטור הסביר (בשונה ממבחן "האדם הסביר"), במובן זה שכהונה כדירקטור מחייבת עמידה בתקן מיומנות תובעני של ניהול כמשלח-יד מקצועי. במילים אחרות, על כל דירקטור לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין.
