בקשה לצו הצהרתי שהגישו בעלי משק במושב גיתית אשר אינם חברי האגודה השיתופית במושב, במסגרתה ביקשו מביהמ"ש להורות לאגודה להפסיק את האפליה כלפיהם וכלפי ילדיהם לעניין חלוקת הזכויות הניתנות לכל אחד מבעלי הנחלות הוותיקים במושב.
הרקע
התובעים הם בעלי משק במושב גיתית אשר היו ממקימיו ומתגוררים בו מיום הקמתו. לטענתם האגודה השיתופית של המושב משתייכת לזרם פוליטי שהם אינם שותפים לו, ומשכך, מצאו עצמם נרדפים ומנודים ע"י האגודה ורשויותיה. לטענתם האגודה פגעה בהם כלכלית, מנעה את פיתוח המשק החקלאי שבבעלותם, מנעה את רישום בנם כבן ממשיך בנחלתם, וכן סירבה להקצות לבן אחר נחלה כבן חוזר.
עוד לטענתם, בעקבות כך ובלית ברירה, החלו התובעים לעבוד במשק החקלאי באופן עצמאי ובמנותק מהמושב, זאת כאשר במקביל, בשנת 1983 פעלה האגודה להוצאתם מחברות מתוך כוונה לסלקם מהמושב.
חרף יציאתם של התובעים מהחברות באגודה, הורתה החטיבה להתיישבות המהווה את ברת הסמכות לעניין המקרקעין במשבצת האגודה, להעמיד לרשות התובעים את אמצעי היצור והזכויות כשאר בעלי הנחלות במושב. ברם, לטענת התובעים, האגודה חזרה למנוע מהם ומילדיהם זכויות הניתנות לבעלי נחלות במעמדם. כך, מנעה האגודה מהתובעים קבלת קרקע עבור בנם כ"בן חוזר", רישום בנם כ"בן ממשיך" בנחלתם ושלילת זכויותיהם בנוגע להקצאת קרקע נוספת עבור נחלתם במושב. זאת בטענה, כי זכויות אלו אינם מגיעות להם כיוון שאינם חברי אגודה.
כנגד טענה זו טענו התובעים, כי בהחלטה 970 של רשות מקרקעי ישראל נקבע, כי אין בפרישת חבר מן האגודה השיתופית כדי לנתק את זכויותיו הקנייניות והאחרות בקשר עם הנחלה החקלאית שבבעלותו, לרבות חלוקת משאבי ייצור באופן השווה לאלו המשויכים לחברי האגודה, ומשכך על האגודה מוטלת חובה להעניק גם להם זכויות דומות.
מנגד טען המושב, כי החלטה 970 עוסקת באמצעי ייצור למשק קיים, ואולם במקרה דנן, מבקשים התובעים זכות לקבלת משק חדש עבור בנם, ועל כן אין מדובר בזכות הנכללת תחת החלטה 970. כן טען המושב, כי במקרה דנן חלה הלכת נווה אטי"ב (2189/16), לפיה חברות באגודה היא תנאי מחייב לקבלת זכויות קנייניות במשק חקלאי במושב, ומשהתובעים ובניהם לא חברי אגודה, אין הם זכאים לזכויות אלו.
יתר על כן, טען המושב טענות נוספות, לרבות כי לאגודה עומדת הזכות לתעדף בנים של חברי אגודה בקבלה למושב ובהקצאת נחלות, וכן כי התובעים מזלזלים במאפייניו הייחודיים של המושב בשעה שפעולותיו של המושב נעשות כדי לשמר את אורחותיו ע"י קבלת תושבים המתאימים לאופיו.
דיון והכרעה
בפתח דבריו הבהיר ביהמ"ש, כי בהתאם להחלטה 970 וכן בהתאם לפסיקה, אין כל מחלוקת כי גם לאחר הוצאתם מהאגודה, זכאים התובעים לכלל אמצעי היצור המוענקים לחברים. משכך, השאלה המצויה במחלוקת היא – האם הזכויות אותם מבקשים התובעים במסגרת הליך זה עולות בכדי "אמצעי יצור" לעניין החלטה 970?
לאחר בחינה פרטנית שלנסיבות המקרה, השיב ביהמ"ש על שאלה זו בחיוב, תוך שקבע כי במקרה דנן זכאים התובעים לקבל את הזכויות הנתבעות בהליך.
לעניין הגדלת נחלת התובעים, קבע ביהמ"ש כי במקרה דנן נהיר שמדובר בזכות הנכללת תחת אמצעי ייצור לעניין החלטה 970, וזאת כי מדובר למעשה בהרחבה שניתנה לכלל הנחלות החקלאיות בשטח המושב, ועל כן אין להפלות את התובעים ויש להעניק להם זכות שווה.
גם לעניין הענקת נחלה לבן חוזר במסגרת הרחבת המושב, נקבע כי במסגרת ההליך הוכח כי רובם ככולם של חברי המושב הוותיקים קיבלו נחלה עבור בן חוזר, זאת כאשר בפועל נחלה זו שימשה כמקור הכנסה נוסף עבורם, בשעה שילדיהם אינם מתגוררים במושב כלל. כן הוכח, כי ההתייחסות להטבה של בן חוזר היא כהטבה המוענקת לנחלת המוצא, ועל כן במקרה דנן יש לראות בהטבה זו כ"אמצעי ייצור" המגיע לתובעים.
כמו כן, קבע ביהמ"ש, כי על האגודה לפעול לרישום בן ממשיך לנחלת התובעים, זאת מכיוון ועפ"י תקנון האגודה בנים ממשיכים זכאים לקבל קרקע נוספת למגורים שגם היא במקרים רבים משמשת כהכנסה כספית נוספת למשק המוצא ולמעשה מהווה אמצעי ייצור בהתאם להחלטה 970.
סיכום
התביעה התקבלה, ביהמ"ש קבע כי התובעים זכאים לכלל הזכויות מהם נהנים שאר בעלי הנחלות הוותיקים וזאת ללא קשר לחברותם באגודה.
המושב חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובעים בסך 50,000 ₪.
ת א (שלום) (פ"ת) 16144-11-15 – ירון אביב נ' אגודה שיתופית גיתית, פס״ד מיום 13/06/19
