קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.

באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.

המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.

*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מטבע הדברים הן מושבים והן חברי מושב המנהלים את עסקם בכלל והחקלאי בפרט משמשים כמעסיקיהם של עובדים. כמי שמלווה מעסיקים אני מכירה מקרוב את הקשיים העולים בעת שנאלצים להתחיל בהליך פיטורין של עובד מסוים. פעמים רבות נסיבות סיום ההעסקה מובילות למתיחות בין העובד, שעומד בפני איבוד מקור פרנסתו, לבין המעסיק. ניסיוני מלמד כי מקרים אלו "מועדים לפורענות" ולכן יש לנהג בזהירות שמא תופנה טענה בדבר כפרסום לשון הרע על העובד. לאחרונה עסק בית המשפט השלום בתל אביב בסוגיית לשון הרע מול עובד לשעבר במסגרת פסק דין* שפורסם ביום 11.9.18 ולכן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.

* ת"א (שלום ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן (פורסם בנבו, 11.09.2018)

ערעור שהגישה חברת בניה על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, במסגרתו נדחתה עתירתה בנוגע לפגמים שנפלו בהליך המכרזי בו השתתפה. ההליך נוהל ע"י משרד הבינוי והשיכון, כאשר החברה שזכתה בהליך זה הגישה את הצעתה לאחר שתיבת המכרזים נפתחה.

עע"מ 3719/13 – ש. מרדכי עבודות עפר בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פס״ד מיום 06/09/2018

בקשת רשות ערעור שהגיש תאגיד המנהל את פרויקט הבניה בקיבוץ יפעת על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אשר קבע כי התאגיד הפר את ההתחייבות החוזית שלו כלפי משפחה אשר התקשרה אתו לביצוע עבודות בכך שלא בנה מסלעה בגבול המגרש שלהם כפי שהתחייב.

רת"ק (נצרת) 68893-01-18 – ק.י. פיתוח אגש"ח בע"מ נ' קדרון ואח', פס״ד מיום 22/04/2018

פסק דין שיצא לאחרונה תחת ידי בג"צ⁽¹⁾ דחה עתירה של עדאלה, קן לעובד והאגודה לזכויות אזרח כנגד שרת המשפטים והיועמ"ש.

עניינה של העתירה הוא בקשה לביטול תקנה שהותקנה ע"י שרת המשפטים והוחלה מ-2.9.17 ⁽²⁾. עיקרה של התקנה הוא היכולת של בית הדין לעבודה לצוות על תובע להפקיד סכום כסף – ערובה – בקופת בית הדין על מנת שממנו יפוצה נתבע שהתביעה כנגדו נדחתה ונפסקו לטובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד אותם על התובע לשלם.

בג"צ 7016/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

תקנה 116 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (תיקון) התשע"ו-2016.

לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים חברי מושב רבים עסקים שהינם בתחום "האפור", והשאלה אם ניתן להגדירם כ"פעילות חקלאית" מוטלת בספק. אין צורך לציין כי סיווגה של הפעילות הינו קריטי, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור ללא היתר, שבצדו סקציות חמורות. פסק דין* שניתן לאחרונה (12.9.18) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה דן בהרחבה בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

התובע הגיש תביעה לפסיקת דמי שימוש בגין שימוש בלעדי במקרקעין משותפים כנגד אשתו לשעבר, אשר נשארה להתגורר במקרקעין לאחר פרידתם.

תמ"ש (משפחה) (קריית גת) 51621-06-15 – פלוני נ' אלמונית ואח', פס״ד מיום 01/08/2018

אצל מושבים וחברי מושבים העוסקים בפעילות חקלאית  קיים בלבול בשאלת חובת תשלום היטל בגין העסקת עובדים זרים בכלל ועובדים "מסתננים" בפרט. לכן הפעם אסקור בפניכם את עיקרי הדברים המתייחסים לסוגיה זו.

* ע"א 4946/16 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון (פורסם בנבו, 12.09.2017)

בקשה לדיון נוסף שהוגשה בעקבות פסק דין של ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ בו הוחלט לדחות שלוש עתירות שעסקו במועד תחולת החלטה 979 של מועצת מקרקעי ישראל, העוסקת במתן אפשרות לבעלי נחלות במושב לרכוש את מלוא זכויות המגורים בחלקת המגורים שבנחלתם.

דנג"ץ 1836/18 – שמיר נ' מועצת מקרקעי ישראל ואח', פס״ד מיום 09/08/2018

ת״א 22744-03-14 גרא ואח׳ נ׳ מינהל מקרקעי ישראל, חיפה. פס״ד מיום 18/008/2016