חקלאים רבים נאלצים להתמודד עם תביעות המוגשות נגדם על ידי פלסטינים שעבדו אצלם. התביעות, כללית, עוסקות בטיעונים ובטענות דומים.

ניתן וכדאי ללמוד התנהלות נכונה ויישום הוראות הדין בכל הקשור בחיובים הנובעים ממשפט העבודה בהקשר להעסקת עובדים בחקלאות לרבות עובדים מ'השטחים'. שימת לב לפרטים בהם מחוייבים המעסיקים, אם יופנמו, עשויים למנוע תביעות ומכל מקום יקלו את ההתמודדות עימם בין כותלי בתי הדין לעבודה.

פסק דין⁽¹⁾ שניתן לאחרונה עוסק ברכיבי תביעה 'נפוצים'. והוא מובא כאן כדוגמא ממנה ניתן ללמוד התנהלות נכונה.

סעש 63075-11-17 יזן זידאן נ' ג. רגב ייזום 2000 (2004) בע"מ

במרכז הדיון תביעה כספית בה עותרים התובעים לתשלום חלף זכויותיהם בדירה הממוקמת בקיבוץ נאות מרדכי (הנתבע). התובעים (להלן: "היורשים"), קיבלו את זכויותיהם בירושה מאמם ז״ל, אשר נמנתה על חברי הקיבוץ, ושאלת הערך של הזכויות להן זכאים היורשים בדירה, עומדת במוקד הדיון בתביעה דנן.

ת"א (שלום)(נצרת) 48019-12-17 פלונים נ' נאות מרדכי, פס״ד מיום 20/08/19

בתי המשפט נדרשו בשנים האחרונות, ולא אחת, לסוגיית זכותו של חבר אגודה לפרוש ממנה ולהמשיך להתגורר בביתו ביישוב. במסגרת פסיקות אלו אף בוטלו סעיפים בתקנוני האגודות אשר התנו את הפרישה מהאגודה בויתור על זכות הקניין ביישוב או בסילוק חובות לאגודה. במסגרת טור זה נסקרה בעבר החלטה שניתנה בעניין זה, ביום 12.11.19*, על ידי סגן רשם האגודות השיתופיות, עו"ד שאול גורדון. על החלטה זו הוגשה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים**, ופסק הדין בערעור ניתן לאחרונה (31.8.20). מפאת חשיבותו של פסק הדין לקיבוצים בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

*18-6463-2861  איתן הלפרין  'חרמש - כפר שיתופי להתיישבות בע״מ.

** עמ"נ (מינהליים י-ם) 47074-12-19 איתן הלפרין נ' חרמש -כפר שיתופי להתיישבות בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2020)

האם אופייה הייחודי של אגודה מצדיק את הגבלת זכותו של חבר לפרוש מהאגודה ולהמשיך להתגורר ביישוב? שאלה זו, שטרם נדונה בבתי המשפט, הוכרעה לראשונה בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה (5.10.20)* בבית המשפט המחוזי בנצרת. מפאת חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו

*ה"פ (מחוזי נצ') 2056-02-19 מרדכי כהן נ' אמירים- מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 05.10.2020)

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של סגן רשם האגודות השיתופיות, שלא להכיר בהפסקת חברות בטרם הסדרת נושא המשך התשלומים לאגודה לאחר הפרישה.

בר"ם 6940/20 הלפרין נ' חרמש – כפר שיתופי להתיישבות בע"מ, פס״ד מיום 12/11/2020

פסק הדין עוסק בטיבם של ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, לפיהם קיבוץ כפר מנחם הסכים לוותר על קרקע שהוחכרה לו, לטובת הקמת קריית חינוך אזורית בשטח המועצה האזורית יואב.

ת"א(ב״ש) 29254-06-17 – קיבוץ כפר מנחם נ' מועצה אזורית יואב, פס״ד מיום 18/08/2020

הסכם טוב הוא הסכם אשר צופה פני עתיד ומספק כבר היום, כשהכל הולך כשורה, פתרונות למחלוקות אשר עלולות להתגלע בין הצדדים בהמשך הקשר העסקי. דעו כי כאשר לשון ההסכם לא ברורה דיה, כל צד עתיד לפרש אותה בצורה אחרת ומכאן הדרך לבית המשפט קצרה.

במקרים אלו, בית המשפט מנסה להבין מה הייתה כוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם, "אומד דעתם", בשפה משפטית. פסק דין שניתן לאחרונה (2.9.20)* בבית משפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כערכאת ערעור, דן בסוגיה זו ומפאת חשיבתו בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

ע"א (מחוזי ת"א) 6042-07-19 צפריה-מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ נ' אופריין תחנות דלק בע"מ (פורסם בנבו, 02.09.2020)

אני נשאלת שאלות רבות אודות סוגיית הזכאות לקבלת פיצוי לחקלאים שנאלצו להשמיד את בעלי החיים שהם מגדלים, בהתאם לצו מטעם השירותים הווטרינריים. צו השמדה כזה מסב לחקלאים נזק כספי רב, אשר רק בגין חלקו הוא זכאי לפיצוי על פי פקודת מחלות בעלי חיים (נוסח חדש), התשמ"ה - 1985 (להלן: "הפקודה").

כך, בעוד שהמדינה מעניקה פיצויים בגין נזקים "ישירים" עבור תמותת העופות עצמם, וגם זאת עד לתקרה שקבע המחוקק, בעלות כל הנזקים "העקיפים" (השמדת ביצים, תערובות וכיוצא בזה) נושא החקלאי לבדו. אם לא די בכך, החוק מעניק למדינה גם סמכות לשלול, בתנאים מסוימים, את מתן הפיצויים בגין ההשמדה, במקרה שלדעתה החקלאי לא עשה את המוטל עליו למניעת המחלה.

פסק דין שניתן לאחרונה (4.10.20)* בבית משפט השלום בכפר סבא דן הן בשאלת הפיצויים בגין הנזקים "העקיפים" והן בשאלת הערכאה שבסמכותה לדון בתביעה מעין זו. בשל חשיבותו של פסק הדין לקיבוצים העוסקים בחקלאות בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

*ת"א (שלום כ"ס) 65556-12-19 איכותית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 04.10.2020)

מושבים רבים ואף חברי מושבים עוסקים בהשכרת נכסים. ברובם המוחלט קובעים הסכמי השכירות כי חובת תשלום הארנונה מוטלת על שוכר הדירה. ההסכמים אף קובעים כי על השוכר מוטלת חובת הדיווח לרשות כי הוא האחראי לביצוע תשלום הארנונה. עם זאת, הדין עצמו "מקל" עם הרשות וקובע כי כל עוד לא דווח לה אחרת, היא רשאית להמשיך ולדרוש את תשלום הארנונה ממי שרשום בספריה כמחזיק בדירה.

פסק דין שניתן לאחרונה (17.9.20)* בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דן בשאלה האם ייתכנו מקרים בהם, למרות האמור, הרשות אינה רשאית להמשיך ולהסתמך על הרישום אצלה. בשל חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

עת"מ (מינהליים ת"א) 51396-10-19 רונן קרסנובורסקי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו, 17.09.2020)