הזכויות של "ידועים בציבור" לפי חוק הירושה מוגדרות כך: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

בנוסף יש להכיר, כי בהתאם לחוק הירושה "ידוע בציבור" זכאי למזונות מן העיזבון: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה".

החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3) התשע"ו- 2016 , פורסם בספר החוקים מס' 2543 מיום 6.4.2016.

נוכח הפיצוי המוגדל שנקבע בחוק מוצע לכל מי שנמצא בהליכי מימוש של החלטה 1426 לדרוש להחיל עליו את הפיצוי המוגדל.

חג הפסח הוא זמן של פריחה ויציאה מעבדות לחרות. אנו מתכוננים לחג, מנקים את החמץ מהבית וגם את החמץ מהנפש ומבקשים שינוי. בערב החג נוכל לבקש את השינוי בחיינו ואם נאמין בכך השינוי אכן יגיע. אנו משועבדים לדברים רבים מבלי לשים לב, החיים חולפים ואנו מוצאים שהריצה להשיג עוד ועוד... יותר גבוה, יותר מהר, יותר חזק, גורמת לנו לשכוח ולהזניח את מה שבאמת חשוב בחיים. "המשפחה" היא הערך העליון שמחזיק את הבניין. יסודות חזקים של משפחה מאפשרים להתגבר על כל מכשול. אדם שיודע שיש לו משפחה שתדאג לו כאשר הוא יידרש לכך יכול לחיות בשמחה ובהרגשת בטחון.

לכבוד חג הפסח אשתף אתכם, כי רוח הדברים עמה התחלתי, הצליחו לפתוח את הלב לבן, לכלה ולאמא מבוגרת שהיו מסוכסכים על רקע של זכויות בנחלה ואביא בפניכם את הדברים

על פי החלטות רשות מקרקעי ישראל וחוזה המשבצת, על בעל הזכויות בנחלה מוטלות חובות שונים לצד זכויותיו. האם כאשר בעל נחלה אינו עומד בהתחייבויותיו לרשות מקרקעי ישראל עומדת הזכות שלא לחדש את חוזה החכירה?

סיפור המעשה מתאר מחלוקת שהגיעה לפתחו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כאשר הצדדים בענייננו הינם ועד מושב בצפון, ויורשת של אחד מבעלי הנחלה.

פרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית היא פסיקה בעלת חשיבות מכרעת בכל הנוגע למדיניות הקרקעית כלפי המרחב הכפרי בישראל. פסיקה זו, משנת 2002, היא אבן הראשה של המדיניות הקרקעית ב'מקרקעי ישראל' - היינו: מקרקעין בבעלות מדינת ישראל, רשות הפיתוחַ או הקרן הקיימת לישראל - הנתונים לניהול רשות מקרקעי ישראל (לשעבר, מינהל מקרקעי ישראל).

אף על פי שפסק הדין עצמו נגע אך ורק לשאלת סבירות חלוקת התמורות הכספיות הנובעות משינוי ייעוד קרקע חקלאית, הנכללת ב'מקרקעי ישראל', הרי שהיא נתפסת (אם תרצו: הביורוקרטיה המשפטית עטה על הפסיקה כמוֹצֵאת שלל רב) כ'עמוד האש' של כלל המדיניות הקרקעית כלפי החוכרים בתנאי נחלה בישראל.

חשוב, אם כן, לשוב אל הטקסט המקורי ולנתח אותו, אחד לאחד, באיזמל מנתחים. ניתוחַ זה מלמד, לשיטת עמותת אדמתי, כי אין בפסק דין זה מְתום: כולו פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה (ישעיהו  א' 6).

בהחלטה שניתנה לאחרונה, בועדת ערר לתכנון ובנייה פיצויים והיטל השבחה במחוז תל אביב (ערר מס'  אז/85109/12), קרן תורה ועבודה נגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה אור יהודה נקבע כי לא ניתן להגיש ערר על עצם החיוב בהיטל השבחה לאחר סיום ההליך בפני השמאי המכריע וכי אין כל הוראה בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה המאפשרת זאת.

בתיקון לחוק הירושה משנת 2005 הוסף סעיף 8א' אשר קבע הוראות לעריכת צוואה הדדית בין בני זוג. העיקרון המנחה הוא שבני הזוג עורכים צוואה אחת או שתי צוואות באותו מועד הקובעות כי כאשר אחד מבני הזוג ילך לבית עולמו בן הזוג השני יקבל את כל הזכויות בעיזבון של בן הזוג שנפטר ולאחר מות האחרון מבני הזוג יחולק העיזבון בהתאם לאמור בצוואה ההדדית.

הבסיס שהנחה את המחוקק בקיום צוואה הדדית הינו מתן בטחון ושקט לכל אחד מבני הזוג כי העקרונות שנקבעו על ידם לא יוכלו להשתנות על ידי מי מהצדדים לאחר שאחד מהצדדים ילך לבית עולמו וכך למעשה יובטחו הזכויות של היורשים בנכסי העיזבון.

הפקעת קרקע ע"י רשויות המדינה מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין. מקורה של חלק משמעותי ממערכת הדינים המאפשרת הפקעות בחקיקה מנדטורית שאינה שמה את הפרט במרכז. לאורך השנים, במיוחד לאחר חקיקת חוקי היסוד, ניכרת בפסיקה מגמה לחיזוק מעמדו הקנייני של הפרט בנוגע להפקעות.

דווקא בנושא התיישנות החקיקה המנדטורית היטיבה עם הפרט באופן שבמשך שנים רבות לא הוחלה התיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה, פרט למקרה בו כספי הפיצוי הושלשו ע"י הרשות לקופת בית המשפט בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.