כידוע בשנים האחרונות, הוכבד נטל המיסוי המוניציפלי על חוכרי הנחלות החקלאיות אשר מחויבים בתשלום היטל השבחה, משל הם היו חוכרים עירוניים של קרקע המינהל.
אלא שפסק דין של ועדת ערר לענייני היטל השבחה, שהעניק פטור היטל השבחה לעסקה רצונית בין יורשים של נחלה חקלאית מערער במקצת את המגמה שסימן בית המשפט העליון בפרשת בלוך.
עם מותם של ההורים, הילדים הסכימו שאחד מהם יהיה ה"בן הממשיך" בנחלה שבמושב כפר חיים, ואילו שני הנותרים יקבלו חלק אחר מירושת הוריהם המנוחים.
הועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר דרשה מהיורשים שעשו את עיסקת ה"בן הממשיך" היטל השבחה, אך אלו סירבו וטענו לפטור מההיטל, הואיל ומדובר בהעברה "לפי חוק".
הוסיפה הועדה וטענה שבעתיד –כאשר הבן הממשיך, יבצע מימוש נוסף (כגון מכירה או בנייה) הוא ישלם ההיטל על התכניות הללו.
כאמור, ועדת הערר הפעילה שיקול דעת מקל, ופטרה מהיטל השבחה ועל כך יש לברך, שהרי כבר נאמר : כספו הלך לטמיון , ויש הטוענים כי פירוש המילה : טמיון , הוא פשוט אוצר המדינה... אמור לכן מעתה, שכל פטור הוא בהחלט הקלה.
המעניין הוא שהתקדים בביהמ'ש העליון, שעליו נשענה ועדת הערר, יכול היה להביא דווקא לתוצאה הפוכה, אך בכל זאת נקבע הענין לקולא. שם באותו תקדים בביהמ'ש העליון, נקבע כי הליך העברת מקרקעין במסגרת חברה המתפרקת מרצון, מחוייב בהיטל השבחה ואיננו נחשב פטור, כהעברה לפי דין. שם ניתנו דוגמאות אחרות לפטור על העברה לפי חוק, אבל הוחלט, שפירוק מרצון איננו נימנה עליהם.
עם כל הכבוד, לכאורה מה ההבדל בין הסכם הבן הממשיך לבין הפירוק מרצון? הרי מדובר בשני המקרים באותה פעולה רצונית. כאן מפרקים החברה – וממילא הרכוש נופל לבעלי מניותיה, ובענייננו – מדובר בירושה, שהמשק החקלאי נופל בידי היורשים.
יש לשבח את ועדת הערר, שלמרות שביה"מ העליון חייב בהיטל השבחה חברה שפורקה מרצון, היא לא הלכה בתלם והעמידה בספק את איתנות הלכת בית המשפט העליון שקבע איך שקבע- בשעה שיתר המיסים וההיטלים הקיימים למכביר בארצנו, דווקא תומכים בפטור כזה לפירוק חברה מרצון.
לאור פסק הדין ראוי לדון בשאלת תשלום יתרת המיסים וההיטלים אשר חלים גם בפירוק חברה וגם בהסכם "בן ממשיך" שצוין לעיל.
מס שבח – כאן במסגרת סעיף 5 לחוק מיסוי מקרקעין, בהחלט ניתן פטור להליך כזה של הסכם בן ממשיך, אם אכן התחלקו הצדדים בכל הקשור לרכוש "בתוך" הירושה ולא הכניסו כסף אישי שלהם לחלוקה.
לגבי מס שבח, אף הייתי מעז ומוסיף עוד, גם את סעיפים 67 (חלוקה בין שותפים) ואולי אפילו את סע' 65 (החלפה מכח צו רשות מוסמכת), כעילות לפטור מס שבח.
ואילו לגבי פירוק חברה מרצון, כידוע הסע' 71 לחוק מסמ'ק פוטר ענין זה ברוב המקרים.
תשלום לרמ"י- כאן המעניין שהמינהל עצמו הלך כברת דרך ארוכה לטובת היורשים, ואף פטר העברות מסוימות בין בני משפחה ואפילו שנילווה אליהם תשלום (ע"ע סע' 7 א' להחלטת מינהל 534 הישנה שעדיין חלה בסוגיה זאת כאשר החוכר החקלאי לא בחר במסלול דמי הרכישה).
ולגבי פירוק חברה , גם כאן ניתנה החלטה דומה, וראה רשימת הפטורים בהחלטה 1568.
מע"מ- גם כאן נראה (אם כי יש להיזהר בפסקנות לאור ריבוי והשוני בנחלות חקלאיות שונות) שחלוקת הנחלה דנן הינה הליך הפטור ממע"מ לאור העובדה שמע"מ נוטה לראות בעסקה שכזאת כמעין המשך הליך הירושה, בדומה לסע' 5 לחוק מסמ'ק שצוין לעיל.
בעיקר אמורים הדברים, כאשר היורשים לא היו עוסקים במע"מ (כמו הוריהם שפעלו ועבדו במשק החקלאי) ולמעשה הנחלה עברה רק ליורש אחד, שהוא זה שיירשם עתה במע"מ, ואילו האחרים למעשה יוצאים מהתמונה.
גם ענין פירוק חברה מרצון, זוכה בד"כ למע"מ אפס, שהוא כידוע טוב יותר אפילו מפטור (וראה הסע' 30 (15) לחוק מע'מ).
ערר מס': עח/ 8027/0218
