הרקע העובדתי:
התובענה הייתה לקביעת פיצויי הפקעה של חלקות פרדס שהופקעו על פי תוכניותת משנת 2006 ומשנת 2010. ההודעה על ההפקעה פורסמה בשנת 2010 והפרדס התפס בשנת 2012.
לא הוגשה תביעה לירידת ערך על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. המשיבה סירבה לשלם פיצויי הפקעה מהטעם שבמועד ההפקעה, לא היה לפריאור הסכם חכירה בתוקף מול רמ"י ,ההסכם שהיה ל-49 שנים.
הטענה השניה, הייתה שמאחר במועד ההפקעה היה יעוד החלקות המופקעות לדרך, אזי הפיצוי לדרך הינו 0 או שקלים בודדים כדרך נופית.
פסק הדין עסק בשתי שאלות עיקריות הנוגעות לעניין החקלאי:
- האם יש לראות במבקשת כחוכרת של המקרקעין על אף שהסכם החכירה הסתיים או שיש לראות בה כמי שמחזיקה בזכות מוגבלת לעיבוד המקרקעין לזמן קצר?
בית המשפט קבע, שיש לראות במבקשת חוכרת, למרות שהסכם החכירה לא היה בתוקף במועד ההפקעה. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר עיון בתעודת עובד ציבור שהתבקשה מרמ"י, ממנה עלה שרמ"י אינה סבורה שהסכם החכירה פקע מבלי יכולת לחדשו וכי רמ"י לא סברה שעל המבקשת לפנות את הקרקע ולקבל פיצויי בהתאם לסעיף 15 להסכם החכירה.
כן המשיכה המבקשת להחזיק ולעבד את המקרקעין ולשלם לרמ"י את דמי החכירה השנתיים. - השאלה השניה הייתה: מהו הפיצוי לו זכאית המבקשת בגין הקרקע?
המשיבה וחברת אירפורט סיטי (צד ג עם הסכם שיפוי), טענו כי יש לתבוע את שווי המקרקעין המופקעים לפי יעודם החדש, קרי בשווי דרך שהוא לטענתם 0 או 10% משווי קרקע חקלאית מאחר ולא הוגשה תביעה לירידת ערך בהתאם לפיצוי הדו שלבי.
בית המשפט דחה טענה זו ואימץ את קביעתו של שמאי שמונה מטעמו על פיו יש לשום את שווי הקרקע לדרך כשווי קרקע חקלאית וזאת בהתאם לקווים המנחים מטעם השמאי הממשלתי וקבע את שווי הקרקע כקרקע חקלאית (48 ₪ למ' במקרה זה).
ה"פ (מרכז) 14751-10-16 פרי אור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין ואח, פס״ד מיום 28/07/2019
הח״מ ייצג את המבקשת
