בסוף השבוע בישר לנו בחגיגיות משרד החקלאות על חתימת הסכם לשיתוף פעולה עם רוסיה המתמקד בין היתר בפיתוח משק החלב הרוסי, טכנולוגיות השקיה, אחסון ושימור של התוצרת החקלאית וכן שת"פ בין מכון וולקני לאוניברסיטה הממלכתית של משרד החקלאות הרוסי.
לפי ההסכם ישראל תקים ברוסיה מרכז סיטוני וקמעוני שבאמצעותו תיישם את הידע הישראלי. במשרד החקלאות מתגאים שההסכם שווה לישראל 15 מיליארד ₪. על פי שר החקלאות "החקלאות הישראלית היא מהמובילות והמתקדמות בעולם ואנחנו פועלים למנף זאת הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית. המצוינות הישראלית בטכנולוגיות המים..".
איני יודע אם לצחוק או לבכות. בעוד ממשלת ישראל מתהדרת בנוצותיו של החקלאי הישראלי כדי למשוך השקעות זרות ובעיקר כדי שנפתח להם דלתות בעולם, בארץ רומסים אותנו. ישראל משתמשת בידע החקלאי לקידום יחסים דיפלומטיים ומערכת יחסי החוץ שלה, אלא שלמדיניותה בשנים האחרונות יש מחיר, ולישראל לא יהיה עוד מה להציע לעולם.
מדיניות הממשלה הותירה אדמה חרוכה. למרות שאין ירידה בתפוקה החקלאית יש ירידה ברווחי החקלאים ומידי שנה יותר ויותר חקלאים מחפשים מקורות הכנסה חליפיים. אכן, ישראל מייצאת ידע חקלאי לכל העולם כששטחי החקלאות כאן משמשים כחוות ניסיונות ענקית לפיתוח טכנולוגיות בין הטובות בעולם.
ישראל תומכת הכי מעט בחקלאים ביחס למדינות ה- OECD וקידמה יבוא פרוע שלמעשה מסייע לתמיכה בחקלאים הטורקיים והאירופאים המסובסדים מעל לראש. כך, כתוצאה ממדיניות הממשלה חוסלו אט-אט המגדלים הקטנים וכאשר אין חידוש שטחי הגידול, יש מחסור בתוצרת והאדמה הופכת חרבה.
דוגמא כואבת לכך אפשר למצוא בדמותו של חקלאי מבנימינה שחילק חינם אין כסף 500 טון עגבניות לאחר שמצא כי הוא מקבל מחירי הפסד שלא יכסו את עלות העגבניות שגידל בגלל היבוא מתורכיה. אותו חקלאי ששיווק את תוצרתו לשופרסל קיבל מהרשת לאחרונה 150 אלף ₪ כדי שיוכל להמשיך.
בשנה האחרונה מנהלת התאחדות חקלאי ישראל שהאיחוד החקלאי חברה בה, מאבק בעל חזית רחבה מול ממשלת ישראל בשורה של נושאים, אלא שלצערי ללא שינוי תודעתי מצד הממשלה, לא יבוא שינוי.
לדעתי על החקלאים להתמקד בשלב זה במספר נושאים מרכזיים- מחירי המים, קרן נזקי טבע המחקר ופיתוח, מנהלת ההשקעות ודור ההמשך.
בתחום המים, כידוע אין בעיה של מחסור אלא של מחיר. מים זה מוצר ציבורי שאותו אין שום בעיה לסבסד. כפי שמחיר התשתיות אינו כלול במחיר הכרטיס לרכבת, כך החקלאים לא צריכים לשאת בעלויות תשתיות הולכת המים.
בנוסף, יש להגדיל את התמיכה הישירה לחקלאים בקרן נזקי טבע לפחות ל 70 אחוז השתתפות הממשלה בפרמיות הביטוח.
יש לתמוך במו"פים האזוריים הנחוצים להמשך קידום החקלאות. למרות שמנהלת ההשקעות בחקלאות משמשת כאחד ממנועי הצמיחה לחקלאות, התבשרנו לאחרונה כי קופתה ריקה. החקלאות כבר בנסיגה וללא עידוד השקעות הון ותמיכה במו"פים האזוריים, היא תגווע.
בממשלת ישראל יושב מבוגר אחראי והוא ראש הממשלה שאמור לעשות את החשבון הלאומי להוביל את השינוי התודעתי ולהעמיד בשורה אחת את החקלאות הישראלית עם הביטחון והחינוך, כל עוד זה לא קורה החקלאות תמשיך לגסוס.
חקלאות והתיישבות הולכים יחד עם בטחון המזון ובטחון הגבולות. אלא שאם אתה לא מפתח משקים, ולא דואג לקליטה של דור המשך לא תהיה חקלאות והמחיר שכולנו נשלם יהיה כבד בהרבה. לשם ההמחשה ניקח תרחיש שבו ישובים חקלאיים בעוטף עזה נסגרים. כמה תעלה לקופת המדינה כניסתו של הצבא והמשטרה בכדי להמשיך ולשמור על הקרקעות והנכסים הציבוריים במקומם? כן אדוני ראש הממשלה, אנחנו החקלאים לא הבעיה, אלא הפתרון. הגיע הזמן שתפעל ותורה לשרים האחראיים לפעול בדרך הנכונה לתיקון המצב, אנחנו חקלאים גאים ושום פגע טבע או פצמ"ר לא ירתיע אותנו, אבל צרות אופקים וחוסר חשיבת רוחב תגרום לכל אזרחי ישראל להצטער.
ירון סולומון משמש מנהל המחלקה להתיישבות בתנועת האיחוד החקלאי
